2022 נובמבר • 1 גיליון • עסק משפחתי • 64 סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה 1995 חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"הקובע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות רחבה לדון בתובענות אזרחיות בין בני משפחה. שני תנאים נדרשים לכינון סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה – האחד, כי התובענה הנדונה מתנהלת בין בני משפחה, כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה; והשני, כי מדובר בתובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. התנאי השני פורש בפסיקה כנוגע למקור עילת התביעה או לסיבתה, ויש לבחון בגדרו אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. עוד נקבע, כי לא די בקשר רחוק וזניח, אך עם זאת אין צורך שהסכסוך המשפחתי יהא הסיבה .)2 הלכת חבסהבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה ( בהתקיים שני תנאים אלה, הסמכות לדיון בתובענה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה, יהא נושאו או שוויו של הסכסוך אשר יהא. סוגיה זו נדונה לאחרונה בפסקי דין אחדים שניתנו על ידי בית המשפט העליון ובבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתם נדונו שאלות .חבסמשנה המחדדות את היקף הלכת (ניתן בנובמבר 3, פלונית נ' פלוני 6147/21 רע"א בעניין ) דנה כבוד השופטת וילנר בבקשת רשות ערעור 2021 על החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי התבסס על כתבי הטענות והראיות שהוגשו באותו מקרה אשר העידו כי מדובר בתביעה שהורתה בסכסוך משפחתי ולא בסכסוך עסקי גרידא. לכן, קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו, אשר עניינה מחלוקת עסקית בין בני המשפחה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. יש לציין כי בית המשפט המחוזי העלה מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה במסגרת דיון קדם משפט, מבלי שהצדדים עוררו את הסוגייה. עמדת כל הצדדים בדיון הייתה שבית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתביעה, שכן לב הסכסוך ביניהם נוגע .)2000( 337 )4 , פ"ד נד(חבס נ' חבס 6558/99 רע"א 2 .)18.11.2021 (נבו פלונית נ' פלוני 6147/21 רע"א 3 בגרעין הקשה של דיני החברות, ולפיכך מצוי בתחום התמחותה של המחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי. אלא שבסופו של יום, קבע בית המשפט המחוזי, בניגוד לעמדת כל הצדדים, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, בין היתר, כיוון שהתובענה כולה נשענת על טענות התובע כי יתר בעלי המניות בחברה החלו לקפח אותו על רקע משבר ביחסים שלו עם אשתו. במסגרת בקשת רשות הערעור בחנה כבוד השופטת וילנר אם מתקיימים שני התנאים הנדרשים לקניית סמכות עניינית על ידי בית המשפט לענייני משפחה. באשר לתנאי הראשון, בעת הגשת התביעה הנתבעים ענו להגדרה "בני משפחה" שכן הם התגרשו רק לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי לא היה מקום להידרש להלכה לפיה הגדרת המונח "בן זוג" לא כוללת בן זוג לשעבר, זאת משעה ששינוי הנסיבות הנטען אירע לאחר מועד החלטתו של בית המשפט המחוזי. באשר לתנאי השני, אומנם הנתבעים טענו כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, החזיקו כל הצדדים בדעה כי מקורו של הסכסוך ביחסים עסקיים בלבד. אולם בית המשפט קבע כי סוגיית הסמכות העניינית נבחנת בראש ובראשונה בהתאם לכתבי הטענות שהצדדים הגישו. מכתבי הטענות דווקא ניתן להסיק כי קיימת מעין הסכמה עובדתית בין הצדדים על כך שמקור , ולמצער, על היותה בסכסוך משפחתיעילת התביעה הוא קשורה קשר מהותי וניכר ליחסים המשפחתיים שבין בעלי הדין. האינדיקציות לכך היו, בין היתר: (א) טענת התובע בכתב התביעה כי אך לאחר שנודע להורים על המשבר ביחסיו עם אשתו, החלו הם לנקוט בפעולות מקפחות שעליהן נסבה התביעה; (ב) הנתבעים כרכו בכתב ההגנה את הסכסוך ביחסים המשפחתיים המורכבים שבינם ובין התובע וטענו כי התביעה היא חלק ממהלך נרחב של התובע ללחוץ עליהם ולסחוט מהם כספים; (ג) קשרים שונים שנמצאו על ידי בית המשפט בין עילות התביעה ליחסים המשפחתיים שבין התובע ובין אשתו
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==