2022 נובמבר • 1 גיליון • עסק משפחתי • 72 המקשים על הפעילות העסקית של החברה, יש לחרוג מהמערכת ההסכמית בין הצדדים. עניינו של פסק הדין הוא ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהכריע בארבע המרצות פתיחה שונות שהוגשו בעקבות סכסוך ממושך בין בעלי מניות ונושאי משרה בחברה הפרטית גבעות עולם נפט בע"מ, ובכלל זה בגין השלכות שהיו לסכסוך על שותפות מוגבלת ציבורית שהחברה היא השותף הכללי בה. החלו היחסים בין הצדדים 2014 בסמוך לשנת להידרדר. קבוצת בעלי מניות הרוב הדיחו את בעל מניות המיעוט מתפקידו כמנכ"ל השותפות (לוסקין) וכן נקטו צעדים שונים לביטול זכויות שניתנו לו במסגרת התקנון והסכמי בעל המניות, זאת לאחר שהיה לב השותפות במשך עשרים השנה הראשונות לפעילותה. הסכסוך כאשר נוצר צורך בהזרמת הון לחברה 2015 הוחרף בכדי למנוע את קריסתה והיא קיבלה הלוואה של עשרים מיליון ש"ח מחברה שבשליטת קבוצת בעלי מניות הרוב (משפחת בן-דוד). במוקד המחלוקת בין הצדדים עמדו לדיון הסכמות חוזיות אשר עוגנו בתקנון החברה ועניינן באופן קבלת ההחלטות בדירקטוריון החברה, כמו גם בתחומי אחריותם של נושאי המשרה בה. הסכמות אלו מתנות על ההסדרים החקיקתיים הרגילים החולשים על אותן סוגיות (בתקופת התאגדותה של החברה – בפקודת החברות [נוסח חדש], וכיום – אלה מעוגנים בחוק ), וביניהן הסכמה שעוגנה 1999 החברות, התשנ"טבתקנון שמקנה לבעל מניות המיעוט שיקול דעת בלעדי בכל ההחלטות בעניינים מקצועיים והסכמה שעוגנה בתקנון וקבעה כי לכל אחד מהדירקטורים מטעם קבוצת בעלי מניות המיעוט או בעלי מניות הרוב, נתונה זכות וטו על החלטות שונות (אך לא לדח"צים). בהמרצות הפתיחה שהוגשו לבית המשפט המחוזי טענו הצדדים בין היתר את הטענות הבאות: השותפות טענה כנגד בעל מניות המיעוט שהוא השתמש בכוחו ככלי לניגוח שפוגע בחברה ובשותפות; בעל מניות המיעוט טען כי יש לכבד את תוקף המערכת ההסכמית וקבוצת בעלי מניות המיעוט עתרו לבקש סעד של לחוק החברות. 191 היפרדות בהתאם לסעיף בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הטענות שהועלו על ידי הצדדים השונים וקבע כי לא קיימת הצדקה לנקיטת צעד של היפרדות, אלא הורה על ביטול המערכת ההסכמית. דה-פקטו בית המשפט אפשר לחברה להמשיך ולפעול במצב שבו אותו בעל מניות מיעוט יהיה דירקטור רגיל ללא זכויות עודפות, והמשך פעילותה של החברה ייגזר מהוראות הדין בלבד. דהיינו, ללא סעיפי התקנון שעיגנו את המערכת ההסכמית שנחתמה בין הצדדים אך שהתנו על ההסדרים שקבע המחוקק בחוק. בערעור לבית המשפט העליון ביקשו המערערים (לוסקין) ליתן תוקף למערכת ההסכמית שבין הצדדים, וזאת על בסיס שני נימוקים עיקריים: נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי המערכת ההסכמית בוטלה מחמת הפרתה על ידי שני הצדדים. כמו-כן, קבוצת לוסקין התנגדה לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערכת ההסכמית אינה ישימה, בין השאר מפאת היותה בלתי חוקית. בית המשפט העליון קיבל בדעת רוב את הערעור בחלקו. בית המשפט העליון קבע בהסכמה פה אחד כי אין עילה להתערב בקביעות העובדתיות שנכללו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, להבדיל מאשר ביחס לחלק מן המסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט המחוזי, ובפרט לאלו הנוגעות לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין. לעמדת כבוד השופטת ברק-ארז, הקושי העיקרי שמעורר הסכם בעלי המניות נובע מכך שההסכמות בין הצדדים הפכו בעייתיות במהלך הזמן, וזאת בשני מישורים מרכזים: במישור המעשי, ההסכמים אינם בני-ביצוע עקב מערכת היחסים העכורה בין הצדדים. לפיכך ולנוכח חוסר האמון המוחלט בין הצדדים, השארת המערכת ההסכמית על כנה, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת החוקיות, אינה ישימה עוד, אינה מאפשרת לחברה לתפקד ועלולה לפגוע בחברה ובשותפות וכן בצדדים שלישיים. נוסף לכך נקבע כי השארת המערכת ההסכמית ללא כל שינוי מעלה חשש מפני פגיעה ממשית בקבוצת בעלי מניות הרוב (קבוצת בן-דוד) ואף עשויה לגרום לקיפוח הרוב. אומנם, מצב דברים זה שונה ממצב קלאסי של קיפוח המיעוט, מכיוון שקבוצת בן-דוד מהווה קבוצת
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==