1 ) – אשר אמור להיות הדין המהותי הזר. LEX CAUSAE העניין המהותי ( לסיווג הנדון יש חשיבות רבה: אם ההוראה (או הזכות) מסווגת "דיונית" יחול עליה תמיד דין הפורום (המקום שההליך מנוהל בו); ואם היא מסווגת "מהותית" יש להפעיל, על פי עקרונות מקובלים, את הדין הזר שחל עליה לדוגמה, ביחס לדיני הראיות נקבע כי הם משתייכים לקטגוריית 2 במקרה הנתון. לכן גם אם דין זר קובע רף ראייתי גבוה יותר (או נמוך 3 ההוראות הדיוניות. יותר) מהדין הישראלי ביחס לקבילותן של ראיות, לא אמורה להיות לכך השפעה, שכן הדין שיחול הוא דין הראיות הישראלי. לעובדה זו יכולה להיות השפעה מהותית על אופן ניהולו של הליך הליטיגציה. ובחזרה לענייננו, בפרקטיקה המשפטית נתקלנו במקרים רבים שבהם נערכו צוואות לאזרחים בעלי זיקות בין־לאומיות שונות. לעיתים מדובר באזרחי ישראל שהחזיקו באזרחויות זרות וחילקו את חייהם בין ישראל לחו"ל, בלי שעורכי הדין האמונים על צוואותיהם נתנו דעתם למורכבות המשפטית שבעיזבונות בין־לאומיים. צוואות אלה, הכוללות לעיתים הסדרי נאמנות מתוחכמים, הולידו סכסוכים משפטיים בדיוק בשל היעדר ההתייחסות של עורכי הדין לסוגיית ברירת הדין החל על עיזבון המנוח. להמחשת המורכבות נבחן מקרה של אישה שמקום מושבה היה בשווייץ (בעת פטירתה וקודם לכן), אזרחותה הייתה של מדינה אחרת באמריקה הצפונית, ונכסיה היו מפוזרים בעולם לרבות ישראל. אותה אישה בחרה לערוך צוואה בישראל, בעברית, באמצעות עורך דין ישראלי, באחד מביקוריה בארץ. בהתאם להוראות חוק הירושה (וגם לפי הדין השוויצרי), הדין השוויצרי חל על עיזבונה בשל מקום מושבה בעת פטירתה. ואולם מה קורה כאשר לעיתים נדרשת הכרעה בשאלת ברירת הדין כתנאי מקדים לקביעה אם מנוח "הניח" נכסים בישראל, במטרה לבסס את סמכות השיפוט. .139–138 ) עמ' 2013( משפט בין־לאומי פרטי. סיליה וסרשטיין פסברג 1 (התשמ"ח–התשמ"ט); 5 לח, הפרקליט. מרים בן־פורת "מבחנים לסיווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" 2 גם בתי המשפט לענייני משפחה נדרשו בעבר לסוגיה זו. ); בית המשפט 4.2.02 (נבו מילכה בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה 4845/99 ) . ת"ע (תל אביב-יפו 3 קבע כי בסוגיות הפרוצדורליות ובדיני הראיות יש לפנות לדין הפורום, ולא לדין הזר. 118 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==