הוראות הדין השוויצרי מתנגשות בהוראות צוואת המנוחה? המנוחה ביקשה להחיל את הדין הישראלי על צוואתה, אך בקשתה נתקלה במחסום משפטי: הדין השוויצרי קובע ווה היה אזרח של אותה מדינה ַ שבחירה זו תקפה רק אם המצ בעת פטירתו – תנאי שלא התקיים כי המנוחה לא החזיקה באזרחות ישראלית. בעיה נוספת התעוררה כאשר המנוחה ביקשה להקים בצוואתה קרן לטובת ילדיה – הוראה המתנגשת בהגבלות בדין השוויצרי על הקמת קרנות לשמירת נכסים משפחתיים. אומנם הדין בשווייץ מציע דרכים "להציל" קרנות משפחתיות באמצעות התאמות, אך פתרונות אלה מחייבים מומחיות משפטית וראייה בין־לאומית, ומובן שהשאיפה היא ווה כבר ַ לעצב פתרונות אלה בזמן אמת. ברור כי לאחר שהמצ סדר משפטי בהתאם לרצונה, ֶ הלכה לעולמה, במקום עיצוב ה יצטרך בית המשפט להכריע בדבר הפתרון המשפטי הנכון. זאת לאור טענות היורשים משני צידי המתרס של סכסוך הירושה – שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם רצונה של המצווה כפי שהוא בא לידי ביטוי בצוואתה. מקרה זה ממחיש את הצורך בתכנון ירושה מדוקדק המביא בחשבון את מכלול הזיקות הבין־לאומיות של המצווה. עורכי דין בתחום אינם נדרשים לשלוט רק בדיני הירושה המקומיים, אלא גם בכללי ברירת הדין במדינות הרלוונטיות ובהגבלות המהותיות ששיטות משפט שונות מטילות על חופש הציווי. בהיעדר תכנון מקיף כזה, כוונותיו של המצווה עלולות להתנפץ מול מחסומים משפטיים בלתי צפויים, כפי שאירע בדוגמה לעיל. דוגמה נוספת להגבלה שעלולה לעורר מחלוקות ודיונים משפטיים נמצאת בדין האיטלקי. בדין הירושה האיטלקי קיים עיקרון יסודי בשם "המנה השמורה". עיקרון זה מגביל את חופש הציווי ומשריין חלקים מהעיזבון ליורשים מוגנים, קרי בן או בת הזוג והילדים, ולעיתים גם ההורים. חלק זה מעיזבון המנוח מוגדר "מנה שמורה" שעליה המנוח אינו רשאי להורות כרצונו. מדובר בעיקרון נפוץ בדיני הירושה הקונטיננטליים – הוראות דומות קיימות בגרסאות שונות בדיני הירושה בצרפת, בשווייץ, בגרמניה ובמקומות נוספים. בדין האיטלקי ישנה מורכבות נוספת: בחישוב המנה השמורה מעיזבונו של מנוח אין לכלול רק את הנכסים שהיו בבעלותו בעת פטירתו, אלא גם מתנות שהעניק. הדין האיטלקי מבהיר כי שווי המתנות (שאינן נדל"ן) נקבע לפי ערכן במועד הפטירה של המנוח ולא במועד ההענקה. המשמעות המעשית של דברים אלה לגופים ישראליים המקבלים תרומות או מתנות מאזרחי איטליה דרמטית: גם שנים לאחר קבלת המתנה או התרומה, עלולה לעלות הטענה שהם נדרשים להשיב מתנות או תרומות אם יתברר שהן גורעות מהחלק המוגן שבעיזבון המנוח. זהו סיכון משפטי שגופים בישראל המקבלים תרומות בין־לאומיות צריכים להיות מודעים לו ולהיערך אליו בהתאם, אולי אף בביטוח מתאים או בהסכמים מיוחדים עם התורמים ומשפחותיהם. המקרים שלעיל מערערים את הגישה המסורתית המציעה מתווה דו־שלבי פשוט לכאורה: תחילה קביעת סמכות השיפוט 119 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==