שקובע, במצב הרגיל המנגנון החוזי־הסתמכותי), ובין שינוי , חובת השבה של מה שהתקבל מהעיזבון 12 אחרי תיקון מס' במקרה זה נשלל המנגנון החוזי־כתנאי לעריכת שינוי. אולם הסתמכותי נוכח הוראות הצוואה המתירות לכל אחד מבני .הזוג לשנות אותה ואף לבטלה לפיכך קבע בית המשפט ביחס לצוואתה של המנוחה כי היא תעמוד בעינה, במובן זה שנוכח פטירתו של המנוח, הנכסים יחולקו שווה בשווה בין הילדים; ואילו ביחס לצוואתו של המנוח נקבע כי הצוואה המאוחרת תבוטל למעט הסעיף הראשון, אשר ביטל כדין את הצוואה ההדדית שערך. בעקבות זאת נקבע שההסדר שיחול עליו הוא הסדר של ירושה על פי דין המוביל לתוצאה זהה – חלוקת עיזבונו בחלקים שווים בין ארבעת ילדיו. . השופט תחולתם של דיני הטעותהיבט חשוב בפסק הדין הוא שטיין עמד על כך שכאשר בן הזוג המנוח שינה את צוואתו, הוא חשב שהוא מצווה את כלל הרכוש לרבות מה שקיבל מאשתו. בפועל מה שהוא קיבל מאשתו מתחלק שווה בשווה בהתאם להוראות צוואתה, ולכן לא ברור כיצד היה מחלק את החלק השייך לו אם ידע שבכל מקרה חלקה של אשתו מתחלק בין הילדים שווה בשווה. שטיין העלה כמה אפשרויות, ולאחר שלא הגיע למסקנה קבע כי הצוואה המאוחרת בטלה לגמרי. לעומת זאת שאר שופטי ההרכב קבעו כי הייתה טעות, אך לדעתם אפשר היה להניח מה הוא היה עושה לו היה יודע את המציאות, ולחלופין יש לבטל רק את החלקים שבהם הוענקו מנות לשניים מהילדים. שטיין חזר על דעתו שבהיעדר סעיף המגביל את היכולת לשנות, עקרון ההסתמכות היה מוביל להשבת מה שקיבל לחוק 12 מהעיזבון גם בצוואה שנערכה לפני תיקון מס' הירושה. השופט מינץ ביקש להסתייג מעניין זה, ואף הדגיש שהמנוח לא היה רשאי לקבוע בצוואה המאוחרת הוראות הנוגעות לחלוקת הנכסים שירש מהמנוחה, אם הן שונות מאלה שקבעה בצוואתה. פסק דין זה טומן בחובו גם לקח מעשי למתכנני העברה בין־ דורית. לעיתים מבקשים להתנות את הוראות הדין, אם כדי להרחיב את יכולתו של בן הזוג החי לשנות את הצוואה, ואם כדי להגביל את חופש הפעולה שלו. כך או כך חשוב לקבוע את תחומי ההתניה ולוודא שהם אינם מעקרים מתוכן את ההגנות הכלולות בצוואה ההדדית. פלונית נ' פלונית (נבו 9353-01-25 בע"מ ) – האם הוראה המתירה לשנות את 30.1.25 הצוואה ההדדית מרוקנת אותה מתוכן? (סולברג) דן העליון ברכיב האחרון 9535-01-25 בבע"מ בשרשרת העומדת ביסוד סקירה זו. באותו מקרה ערכו שני מנוחים חסרי ילדים שתי צוואות זהות. בכל אחת מהן נקבע שאם בן הזוג האחר לא יחיה במועד פטירת בן הזוג המצווה, העיזבון יחולק בחלקים שווים בין קרובות משפחה – אחת מכל אחד מהצדדים. חודשיים לאחר שהגבר נפטר ערכה האישה צוואה חדשה שבה הורישה דירת מגורים לקרובת משפחה מצד אחד בלבד. הצוואה המאוחרת הוגשה לקיום, והוגשה התנגדות לקיומה בטענה שהצוואות המוקדמות היו הדדיות. לכן המנוחה לא הייתה רשאית לשנות את צוואתה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את ההתנגדות וקבע כי אומנם הצוואות המוקדמות היו הדדיות, אך כוונתם של בני הזוג הייתה לאפשר לנותר בחיים לקבוע כיצד יחולק העיזבון. כך פירש בית המשפט את הוראות הצוואה כהוראות מסוג "יורש במקום יורש" ולא "יורש אחר 127 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==