איזון משאבים ושיתוף בנכסים פלוני נ' פלונית 3462/23 בע"מ / פלוני ואח' נ' פלונית 3462/23 בפסק הדין שניתן בבע"מ דן בית המשפט העליון בבקשת 2)2024 (אוקטובר ואח' רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו, אשר דן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. עיקר המחלוקת נסב על הזכויות בשני נכסים בהרצליה פיתוח, אשר נבנו כשאביהם המנוח של המבקשים ואימם המנוחה של המשיבים היו נשואים. הנכסים – בניין "בית קורקס" ובית המגורים של בני הזוג – נבנו על מגרשים שנרכשו באמצעות שתי חברות: "אמן" ו"מרצף". מניותיהן היו בבעלות האיש, אך הוא העביר אותן לילדיו (המבקשים) עוד בטרם נישואיו לאישה (אימם של המשיבים). לאחר שנות נישואין חל קרע בין בני הזוג, והאישה פתחה 25 בהליכים שבהם ביקשה להצהיר על זכאותה למחצית מבית המגורים ומכל הנכסים שנצברו בחברות. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע כי הבעלות בחברות הועברה לילדים עוד לפני הנישואין. לכן לאישה אין זכויות בהן, בפירותיהן או בנכסי החברות, לרבות נכסי המקרקעין. בערעור למחוזי זנחה האישה את טענתה לזכאות במניות החברות ומיקדה את טענותיה בזכויות שצמחו מהחברות בתקופת הנישואין. לאחר הליכים ממושכים בין ערכאות שונות (לרבות פסק דין נוסף של בית המשפט לענייני משפחה שבו נדחתה שוב תביעת האישה) קיבל בית המשפט לענייני משפחה חלקית את תביעת המשיבים, אשר נכנסו בנעלי אימם לאחר פטירתה. בפסק הדין נקבע כי העברת המניות למבקשים הייתה פורמלית בלבד, משום שהאיש המשיך לנהל את החברות בפועל וקיבל לידיו את מלוא ההכנסות מהן. יתרה מכך, האיש התייחס במסמכים לאותן חברות כרכושו הפרטי, ולמעשה הוא וילדיו התייחסו להעברת המניות כאילו הייתה פיקטיבית. עוד עמד בית המשפט לענייני משפחה על כך שבשני הסכמי ממון שנחתמו (אך ,1989 ו־ 1988 לא אושרו כדין) בין האיש לאישה, בשנים נכתב שחלק מהמניות נרכשו משותפו של האיש במימון משותף לשני הצדדים. לפיכך קבע בית המשפט לענייני משפחה כי העברת המניות הייתה רשמית בלבד; כלל הרווחים, הזכויות והנכסים שהתקבלו אצל החברות בתקופת הנישואין משותפים לשני הצדדים, והאישה זכאית למחציתם. אשר לבית המגורים נקבע כי האישה אינה זכאית למחצית הזכויות בו מכמה טעמים: המגרש נקנה לפני הנישואין, בניית הבית מומנה ממקורות קודמים לנישואין והאישה פנתה למבקשים לקבלת התחייבותם שתמשיך להתגורר בבית כל חייה. גם על פסק דין זה הוגשו ערעורים משני הצדדים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי האישה הוכיחה שהאיש ראה במניות החברות נכס השייך לו. אומנם מדובר בנכס חיצוני – שכן החברות הוקמו סמוך למועד הנישואין – אך אפשר לראות בהשבחת נכס חיצוני כנכס בר איזון תוצאה של פעולת מי מבני הזוג בחיי הנישואין. אשר לבית המגורים קבע המחוזי כי בניית הבית נעשתה באמצעות פירות ומשאבים של החברות שהתקבלו בתקופת הנישואין. לפיכך האישה זכאית למחצית משווי הזכויות בבית, ואין בהתחייבות המגורים שקיבלה מהמבקשים כדי לגרוע מזכויותיה. בנוגע לזכויות בחברות נקבע כי אומנם הן נכס חיצוני, אולם השבחתן היא נכס עצמאי, נפרד ובר איזון. כלומר מדובר בנכס שנכנס למנגנון של חלוקת הרכוש בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין. בבקשת רשות הערעור על פסק הדין האחרון של בית המשפט המחוזי, טענתם המרכזית של המבקשים הייתה כי הם בעלי הזכויות בחברות במועד נישואי הצדדים. לכן הפירות וההשבחה של החברות אינם יכולים להיחשב בני איזון. עוד נטען שגם אם נכונה הקביעה כי הבעלות נותרה בידי האיש, מדובר בנכס חיצוני. לפיכך גם פירותיו, לרבות נכסי המקרקעין, אינם בני איזון. קבע כי יש לתת רשות ערעור חלקית בית המשפט העליון רק בסוגיית ההכרה בפירות או בהשבחה שחלה בנכס חיצוני לצורך איזון משאבים, דהיינו כחלק מחלוקת הרכוש בין בני זוג בעת פקיעת הנישואין. עם זאת בכל .)30.10.24 (נבו פלוני נ' פלונית 3462-23 . בע"מ 2 137 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==