המשפט לענייני משפחה – בעניין זיוף חתימה וכשירות – אינן תומכות בטענות ההתנגדות. בנסיבות אלה נקבע כי חיוב המבקשת בהפקדת ערובה – כאשר הוכח שאין ביכולתה לעמוד בו – פירושו דחייה אוטומטית של הבקשה לקיום צוואה בלי לברר את הטענות לגופן. תוצאה זו, על פי המחוזי, יש בה כדי לעוות את ההליך ולהחטיא את תכלית דיני הירושה המעלים על נס את רצון המצווה. במילים אחרות, פסק הדין קובע כי עברה הפלילי של המבקשת אינו מקנה למתנגדים יתרון דיוני ואינו מבטל את הצורך בבחינת העילות המשפטיות להתנגדות. קל וחומר אין הוא מבטל את הצורך בבחינת השאלה אם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. לבסוף הדגיש המחוזי כי המנוח הוא "בעל הדין האמיתי" בהליכי קיום צוואה, ותפקידו של בית המשפט הוא לעמוד על כך שדבריו, כפי שנכתבו בצוואתו, יבוררו ויתקיימו כראוי. פלונים נ' האפוטרופוס הכללי 51744-05-21 ) ת"ע (חיפה / XXX מחוז פלונים 51744-05-21 בפסק הדין שניתן בת"ע (חיפה) 4 )2024 (נובמבר XXX נ' האפוטרופוס הכללי מחוז דן בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה לקיום צוואה בעל פה של המנוח, אדם ערירי שסבל מסכיזופרניה . בני זוג ממשפחתו המורחבת שהיו 2019 ונפטר ב־ אפוטרופסיו טענו שהוא ציווה להם את כל רכושו ימים ספורים לפני מותו. המנוח, שמעולם לא נישא ולא היו לו ילדים, התגורר שנים רבות עם אימו עד לאשפוזה ולפטירתה. לאחר מותה מונו המבקשים לאפוטרופוסים לגופו ולרכושו, בהתאם לבקשת האם המנוחה בצוואתה שידאגו לבנה במסירות. המבקשים טיפלו במנוח לאורך שנים, דאגו לכל צרכיו, והקשר ביניהם היה קרוב, חם ויום־יומי. המנוח אומנם סבל ממחלת נפש, אך היה מאוזן בתרופות, תפקד היטב במסגרת מגבלותיו, שוחח באופן ענייני, התעניין בכספים, היה מודע לרכושו ולמצבו הכלכלי ואף עבד לפרנסתו עד להידרדרות במצבו הרפואי. בשנותיו האחרונות שהה במוסדות שיקומיים ובבית אבות, ושם טופל בידי צוות מקצועי, כולל רופא משפחה ומנהלת בית האבות. הם התרשמו כי הוא היה צלול, תקשורתי ומסוגל לנהל את ענייניו. ההליך המשפטי החל כאשר המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה לצוואה בעל פה, אשר לטענתם אמר להם , כשבועיים לפני פטירתו. לטענתם 16.3.19 המנוח ב־ המנוח, שחש כי קיצו קרב, אמר להם במפורש כי הוא מוריש להם את כל רכושו והביע את רצונו הברור שהם יירשו אותו, מתוך הערכה על הטיפול המסור שקיבל מהם. המבקשים תיארו את המעמד בצורה קוהרנטית, ועדותם הייתה עקיבה, מפורטת ואמינה. הם לא רשמו את הדברים בזמן אמת, אך זכרו את המעמד ואת דברי המנוח היטב, והסבירו כי רק לאחר פטירתו הבינו כי מדובר בצוואה בעל פה. בהליך הוגשו לבית המשפט תצהירים ועדויות נוספות, כולל ממנהלת בית האבות וממטפלת שטיפלה במנוח, אשר חיזקו את ההערכה על צלילותו של המנוח. גם רופא בית האבות שטיפל במנוח באחרית ימיו כתב סקירה רפואית ועדות מפורטת שבהן הגדיר את המנוח אדם מאוזן, עצמאי, מודע למציאות וללא פגיעה קוגניטיבית או התנהגותית שמנעה ממנו להבין את משמעות מעשיו. הרופא הלך לעולמו בטרם הדיון, אך בית המשפט קבע כי יש לתת משקל למסמכיו, שנכתבו בזמן אמת ובידי רופא מטפל. מנגד טען בא כוח האפוטרופוס הכללי במחוז כי לא הוכח שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה, וכי המבקשים לא הוכיחו שהתקיימו כל דרישות החוק לצוואה בעל פה. נטען כי המנוח היה באפוטרופסות שנים רבות, קיבל טיפול תרופתי וליווי פסיכיאטרי, ומסמך סוציאלי שנערך כשנה לפני פטירתו קבע שהוא אפתי וישנוני. עוד נטען כי לא הוצג זיכרון דברים שנערך סמוך לאמירת הצוואה, כפי שדורש החוק. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מחלת הנפש .)5.11.24 (נבו XXX פלונים נ' האפוטרופוס הכללי מחוז 51744-05-21 . ת"ע (חיפה) 4 140 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==