של המנוח לא שללה את כשירותו המשפטית לערוך צוואה, כל עוד היה מודע למעשה הצוואה, להיקף רכושו . נקבע כי המנוח לא הוכרז פסול דין ולמשמעות הוראותיו וכי היה מאוזן, תפקד היטב והיה מודע למציאות. עדויות הצוות המטפל, הרופא, מנהלת בית האבות, המטפלת והמבקשים שכנעו את בית המשפט כי במועד אמירת הצוואה היה המנוח צלול וידע להבחין בטיבה של צוואה. עוד נקבע כי המנוח היה "שכיב מרע" או למצער ראה עצמו מול פני המוות, וכי דבריו למבקשים נאמרו מתוך גמירות דעת ברורה, במעמד דרמטי ויוצא דופן. בית המשפט דן גם בפגמים שנפלו בהליך, לרבות אי־ עריכת זיכרון דברים והפקדתו אצל הרשם לענייני ירושה. נקבע כי למרות הפגמים אפשר לקיים את הצוואה (להלן: 1965 לחוק הירושה, התשכ"ה- 25 מכוח סעיף "חוק הירושה"), שכן אין ספק כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, וכי כל מרכיבי היסוד התקיימו: הצוואה נאמרה לפני שני עדים, בשפתו של המצווה, במצב של שכיב מרע, מתוך גמירות דעת מלאה, והעדים היו אמינים ומהימנים. כמו כן נקבע כי אין לייחס משקל מכריע למסמך הסוציאלי שנערך שנה קודם לצוואה, וכי הראיות הרפואיות והעדויות הישירות עדיפות ממנו. לאור האמור דחה בית המשפט את טענות בא כוח האפוטרופוס הכללי, קיבל את גרסת המבקשים וקבע . בתוך 16.3.19 כי יש לקיים את צוואת המנוח שנאמרה ב־ כך נקבע כי הצוואה משקפת את רצונו הברור של המנוח להוריש את כל רכושו למבקשים, מתוך הערכה על הטיפול המסור שקיבל מהם, וכי יש לכבד את רצונו האחרון. פלוני נ' אלמונית 19872-07-21 ) ת"ע (תל אביב–יפו / 19872-07-21 פסק הדין שניתן בת"ע (תל אביב–יפו) עוסק בשאלה אם יש 5)2024 (דצמבר פלוני נ' אלמונית לקיים את צוואתה האחרונה של מנוחה ערירית, אשר הייתה בעלת פיגור שכלי קל והורישה את כל רכושה לשני ילדיה של האפוטרופא שמונתה לה. המנוחה, אשר לא נולדו לה ילדים, חיה שנים רבות בזוגיות עם בעלה, מונתה לה אפוטרופא – שכנתה שטיפלה 2000 ובשנת בה ובבעלה במסירות. עם השנים התהדק הקשר בין משפחת האפוטרופא לבני הזוג, עד כדי כך שהמנוחה ערכה המנוחה 2002 ראתה בהם את משפחתה היחידה. ב־ צוואה ראשונה שבה הורישה את כל רכושה לאפוטרופא. נוהלו הליכים משפטיים 2005 לאחר פטירת בעלה ב־ בעניין עיזבונו: במסגרתם נקבעה חלוקה בין המנוחה לאחי הבעל, והוסכם כי האפוטרופא תקבל סכום כספי ערכה המנוחה צוואה חדשה, היא הצוואה 2015 נכבד. ב־ הנדונה ההליך, שבה הורישה את זכויותיה בדירה לאחד מבני האפוטרופא – ואת שאר רכושה, לרבות דירת מגוריה, הלכה המנוחה לעולמה. 2020 לבן השני. ב־ המתנגדת לקיום הצוואה היא בת דודתה של המנוחה, אשר על פי חוות דעת גנאלוגית היא היורשת היחידה של המנוחה לפי דין. המתנגדת טענה כי יש לבטל את הצוואה, שכן המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה בשל מצבה הקוגניטיבי. לדבריה נעשתה הצוואה בהשפעה בלתי הוגנת של האפוטרופא ושל בניה, אשר גם השתתפו בעריכתה. עוד טענה כי האפוטרופא פעלה בניגוד עניינים, בהיותה נהנית מהצוואה באמצעות ילדיה, בלי שקיבלה אישור מראש מבית המשפט. מנגד טענו התובעים – ילדיה של האפוטרופא – כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, וכי הצוואה משקפת את רצונה האותנטי והחופשי שנבע מהקשר המשפחתי העמוק שנרקם ביניהם לאורך השנים. הם הדגישו כי המתנגדת לא הייתה בקשר עם המנוחה עשרות שנים, וכי המנוחה ראתה בהם משפחתה לכל דבר ועניין. בית המשפט לענייני משפחה בחן בהרחבה את מכלול הראיות, לרבות חוות דעת מומחים, מסמכים רפואיים, עדויות עדי הצוואה, מסמכים מתיק האפוטרופסות ועדויות חוות דעת המומחית שמינה בית המשפט קבעה הצדדים. כי בשל הפיגור השכלי הקל שממנו סבלה המנוחה, היא לא הייתה כשירה לערוך צוואה. עם זאת העדיף בית המשפט שלא להסתמך על חוות דעת זו בלבד, שכן .)2.12.24 (נבו פלוני נ' אלמונית 19872-07-21 . ת"ע (תל אביב–יפו) 5 פינת עדכוני פסיקה 141 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==