בכתב או מפורשת, והיא יכולה להיווצר מהתנהגות בפועל. אף דרישות הכתב והצורה שבחוק יחסי ממון ובחוק המקרקעין אינן חוסמות את תחולת ההלכה: לא כל הסכם בין בני זוג הוא "הסכם ממון" הדורש אישור רשמי, ובמקרים של הסתמכות ותום לב, עקרון תום הלב עשוי לגבור על דרישת הכתב. הזכות הנוצרת היא "מעין־ קניינית" – קניין שביושר – גם אם אינה רשומה פורמלית. עוד הבהיר בית המשפט העליון כי כאשר כוונת השיתוף נלמדת מהתנהגות, ההנחה היא שמדובר בשיתוף שוויוני (מחצה על מחצה) ולא בחלוקה "מתוחכמת" או חלקית, אלא אם כן יש הוכחה אחרת. קשה לייחס לבני זוג, שפעלו לאורך שנים בשיתוף, הסכמה לחלוקה מורכבת של הנכס, אלא אם כן הוסכם הדבר במפורש. קבע בית המשפט ביישום עקרונות אלה למקרה הנדון העליון כי מכלול ההתנהגויות – מעורבות האיש בפרויקט, ניהול משותף של ההכנסות, היעדר התנגדות מצד האישה . לעומת זאת – מלמד על כוונת שיתוף מלאה בדירות החרגת הקרקע, שנעשתה בערכאות הקודמות בשל היותה מתנה לאישה בלבד, אינה נתמכת בשום ראיה העובדה שהקרקע ניתנה במתנה אינה שוללת עובדתית. אפשרות לשיתוף, במיוחד כאשר בני הזוג פעלו יחד להשבחתה, ניהלו את הפרויקט במשותף, וההכנסות . עוד נקבע כי הפרדה בין הקרקע הופקדו לחשבון משותף לדירות אינה מתיישבת גם עם הוראות חוק המקרקעין, , שלפיהן הבעלות בקרקע כוללת גם את 1969 תשכ"ט־ הבנוי עליה, ואין תוקף לעסקה בחלק מסוים במקרקעין. לפיכך אין יסוד להחרגת הקרקע מהשיתוף, והאיש זכאי למחצית מהזכויות בדירות ובקרקע. בסיכומו של דבר קיבל העליון את ערעור האיש ודחה את ערעור האישה. בתוך כך נדחתה טענת האישה שיש לשתף רק בשבח האקטיבי (השבחה שנבעה ממאמץ משותף). נקבע כי הלכת השיתוף הספציפי עוסקת בזכויות הקניין בנכס כולו, ולא רק בשבח, והיא מסלול עצמאי ונפרד ממנגנון איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון. זאת ועוד, נדחתה טענת האישה כי הלכת השיתוף הספציפי חלה רק על דירת מגורים, ונקבע כי הפּסיקה מכירה באפשרות להחיל את ההלכה גם על נכסים אחרים כאשר מתקיימת כוונת שיתוף, ואין לדרוש ראיות רשמיות או הסכמה בכתב. לאור האמור קבע העליון כי האיש זכאי למחצית מהזכויות בדירות בנס ציונה, ללא קיזוז שווי הקרקע, והאישה חויבה בהוצאות. העיזבון והיקפו עניינו של א' ב' נ' ט' ב' 30397-02-24 ) עמ"ש (חיפה / א' ב' נ' 30397-02-24 פסק הדין שניתן בעמ"ש (חיפה) בערעור על פסק דין של בית המשפט 12)2024 (יולי ט' ב' ,)"המנוחלענייני משפחה בחיפה. המנוח, י' ב' ז"ל (להלן: " בלי שהותיר אחריו צוואה. לאחר 2018 נפטר בשנת פטירתו הגישה המשיבה, ט' ב', בקשה לצו ירושה בטענה כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח שנים רבות ולכן לחוק 55 זכאית לרשת מחצית מעיזבונו בהתאם לסעיף הירושה. ארבעת ילדיו של המנוח (המערערים) התנגדו לבקשה וטענו כי המשיבה לא הייתה בת זוגו של אביהם, אלא לכל היותר שותפה לדירה, ואין לה כל זכות בעיזבון. עיזבון המנוח כלל דירת מגורים שהושכרה, ודמי השכירות הופקדו בחשבון נאמנות. המערערים טענו כי המשיבה לא הוכיחה שהייתה במערכת יחסים זוגית עם המנוח, לא נוהל ביניהם משק בית משותף והשניים לא חיו כמשפחה. לטענתם גרה המשיבה עם המנוח מטעם כלכלי בלבד ולא בזוגיות של ממש. הם הדגישו כי לא הוצגו ראיות מהותיות לזוגיות הנטענת – לא חשבון בנק משותף, לא חופשות או בילויים משותפים, לא אירועים משפחתיים, לא גילויי חיבה ולא עדים מהימנים. עוד טענו "), שהכיר בט"לכי קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן " במשיבה כידועה בציבור של המנוח, אינה מחייבת את בית המשפט, וכי המשיבה לא זכאית לזכויות בדירה. מנגד טענה המשיבה כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח עד פטירתו, וכי ניהלו יחד משק בית משותף וחיי 1999 מ־ זוגיות. היא הציגה ראיות לכך שהמנוח השתמש בחשבון הבנק שלה, שטיפלה בו בחוליו ושחייתה עימו חיים .)8.7.24 (נבו א' ב' נ' ט' ב' 30397-02-24 . עמ"ש (חיפה) 12 פינת עדכוני פסיקה 149 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==