זוגיים מלאים. המשיבה הדגישה כי בט"ל הגדירה ידועה בציבור לאחר חקירה יסודית שכללה עדים ניטרליים, וכי המערערים לא היו בקשר הדוק עם אביהם. בית המשפט לענייני משפחה בחן את מכלול הראיות וקבע כי על אף הקשיים והחוסרים בגרסת המשיבה, כגון היעדר ראיות לחופשות, לבילויים ולחשבון משותף, די בראיות שהוצגו כדי להכיר בה כידועתו בציבור של . בית המשפט התבסס על המגורים 2011 המנוח לפחות מ־ המשותפים של השניים ועל עדויות נוספות: ניהול כלכלי משותף (המנוח השתמש בחשבון המשיבה), טיפול במנוח, כיתוב על המצבה, קביעת בט"ל ואישור חלק מהילדים לקשר הזוגי. בית המשפט הדגיש כי אין מתכונת אחת לחיי משפחה ולמשק בית משותף, ויש לבחון כל מקרה לגופו. לפיכך נקבע כי המשיבה זכאית למחצית מהעיזבון לחוק הירושה, והמחצית השנייה תחולק 55 מכוח סעיף בין ארבעת ילדיו של המנוח. המערערים ערערו על פסק הדין בטענה כי לא הוכחו חיי משפחה ומשק בית משותף, וכי בית המשפט קמא התעלם מהיעדר כוונת שיתוף, מהתנהלות כלכלית נפרדת ומהיעדר ראיות מהותיות. לטענתם הסתמכות בית המשפט על קביעת בט"ל הייתה שגויה, והמשיבה לא הביאה עדים או הוכחות מספקות לקשר אינטימי או זוגי. המשיבה ענתה כי הוכיחה מערכת זוגית ומשק בית משותף, ניהול כלכלי משותף וטיפול במנוח, והדגישה כי קביעת בט"ל התבססה על עדים ניטרליים. היא טענה כי אין חובה לחשוף את מערכת היחסים לכל העולם, וכי כל זוג חי באורח חיים שונה. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ע' . המחוזי אטיאס, נ' סילמן) דחה את הערעור פה אחד הדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה בחן לעומק את מכלול הראיות, אלו שתומכות בגרסת המערערים ואלו שתומכות בגרסת המשיבה, והגיע למסקנה כי במאזן ההסתברויות המשיבה הוכיחה שהייתה ידועתו בציבור של המנוח. נקבע כי המשיבה הציגה ראיות מספקות למגורים משותפים, לניהול כלכלי משותף, לטיפול במנוח ולמחויבות הדדית, ומסייעות לה קביעת בט"ל עוד הודגש כי אין תבנית מחייבת לחיי ועדויות ניטרליות. זוגיות ולמשק בית משותף, וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, אופיים של הצדדים ומצבם הכלכלי. העובדה שלא הוצגו ראיות מסוימות (כגון חשבון בנק משותף או .חופשות) אינה שוללת בהכרח את קיום מערכת היחסים בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, קבע כי המשיבה זכאית למחצית מעיזבון המנוח וחייב את המערערים ש"ח. 8,000 לשלם לה הוצאות משפט בסך שושני נ' מדינת 64575-12-21 ) ת"א (תל אביב–יפו / ישראל – רשם המקרקעין 64575-12-21 בפסק הדין שניתן בת"א (תל אביב-יפו) (אוקטובר שושני נ' מדינת ישראל – רשם המקרקעין דן בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו בתביעה 13)2024 מיליון ש"ח שהגישו יורשיו החוקיים 18 לפיצויים בסך של המנוח שמואל שושני ז"ל נגד רשם המקרקעין. זאת בטענה כי הרשם ערך רישום של קרקע שהייתה בבעלות המנוח לצדדים שלישיים, בהסתמך על צוואה מזויפת ועל צו קיום צוואה מזויף שהוגשו לרשם בתרמית של נוכל. בשל כך נמנעה מהיורשים האפשרות לקבל את הקרקע בירושה כדין. המנוח, תושב ארה"ב, היה בעל מקרקעין בתל אביב ונפטר . בצוואתו הוריש את רכושו, לרבות המקרקעין, 1999 ב־ ,2017 לאשתו ולשלושת ילדיו. לאחר שאשתו נפטרה ב־ בהתאם לצוואתה, ירשו שלושת ילדיה את מלוא עיזבונה. כאשר פנו התובעים לרשום את המקרקעין על שמם על שם 2014 גילו להפתעתם כי הקרקע נרשמה כבר ב־ אדם זר בשם שרון, וכי רשומות הערות אזהרה לטובת רוכשים של המקרקעין. בירור שערכו התובעים העלה כי רישום המקרקעין על שם שרון התבסס על צו קיום צוואה מזויף ועל צוואה מזויפת. לצד מאמצי הבירור של התובעים הושלמה רכישת המקרקעין בידי הרוכשים הראשונים. המקרקעין הועברו על שמם, ובהמשך נמכרו .)21.10.24 (נבו שושני נ' מדינת ישראל – רשם המקרקעין 64575-12-21 . ת"א (תל אביב–יפו) 13 150 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==