בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיבה 15.14 ופסק כי הדירה שייכת לה מכוח הוראות סעיפים להסכם הממון. על פסק דין זה, כאמור, הגישו 15.19 ו־ המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי. יש הוראה 15.14 בערעור טענו המערערים כי בסעיף "הורשתית" שנועדה לחול לאחר המוות בלבד, ולפיכך לחוק הירושה, אשר זו לשונו: 8 היא מנוגדת להוראת סעיף הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו " ". לכן טענו המערערים כי בחייו של אותו אדם – בטלים להסכם הממון בטלה. לחלופין, 15.14 הוראת סעיף הוסיפו, גם אם תימצא ההוראה תקפה, הרי בנסיבות המקרה – כאשר בני הזוג לא גרו יחד והחיים המשותפים לא החלו בפועל – אין תחולה להוראות ההסכם המקנות זכויות לאלמנה. שכן לפי לשון ההסכם רק לאחר ארבע שנות חיים משותפים יכלה האלמנה לצבור זכויות בדירה. לעומת זאת טענה המשיבה כי יש לקבוע שהוראות הסכם הממון מקנות לה זכויות קנייניות בדירה כבר בחיי המנוח, באופן הדרגתי. לדבריה ההוראה להעביר את מלוא הזכויות לאחר פטירה אינה הורשתית אלא התחייבות חוזית מחייבת, שאינה סותרת את הוראות חוק הירושה. המשיבה הוסיפה כי מדובר במתנה בחיי המנוח, שהובטחה לה באופן בלתי חוזר מכוח עסקה קניינית. בהקשר זה הפנתה המשיבה לפסיקה של בית המשפט העליון וטענה כי יש להבחין בין הוראה הורשתית להענקה קניינית שנעשית בחיים, וכי בנסיבות העניין יש להכיר בכך שזכויותיה התקבלו כבר בחיי המנוח. בית המשפט המחוזי (השופט ש' שוחט, בהסכמת השופטת ע' רביד והשופט נ' שילה) קיבל את הערעור וקבע כי הוראת להסכם הממון היא הוראה הורשתית החלה 15.14 סעיף לאחר פטירת המנוח. לכן אין בכוחה להקנות למשיבה לחוק 8 זכויות בדירה, היות שהיא סותרת את הוראת סעיף הירושה. המחוזי קבע כי יש להבחין בין הוראה בהסכם ממון הקובעת את היקפם של נכסי העיזבון, שהיא כשרה, להוראות הנוגעות לאופן חלוקת העיזבון, אשר סותרות . ודינן בטלוּת 8 את סעיף בפסק הדין נקבע כי הדירה הנדונה היא נכס חיצוני שאינו בר איזון, ולא נרכשו בו זכויות למשיבה מכוח חיי הנישואין או הסכם הממון. סמוך לפטירת המנוח לא רכשה המשיבה זכויות מכוח ההסכם בדירת ההשקעה (שלא נרכשה) או בדירה, שכן ההסכם קבע כי זכות המשיבה לקבל זכויות בדירה תחל רק בתום ארבע שנים מתחילת החיים המשותפים. הודגש כי הסעיף היחיד בהסכם שרלוונטי למצב שבו המנוח הלך לעולמו טרם חלפו ארבע שנים מתחילת החיים המשותפים הוא . דהיינו מדובר בהוראה הורשתית שנועדה 15.14 סעיף לחול רק בפטירת המנוח, ומכאן היא סותרת את הוראת לחוק הירושה ונעדרת כל תוקף. 8 סעיף לאור האמור קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי על הזכויות בדירה להירשם בהתאם לצו הירושה. ק' ח' נ' י' ש' 62952-05-20 ) תמ"ש (תל אביב-יפו / 62952-05- בפסק הדין שניתן בתמ"ש (תל אביב–יפו) דן בית המשפט לענייני 15)2025 (אפריל ק. ח. נ' י. ש. 20 משפחה בתביעות הדדיות בין אלמנתו של המנוח (להלן בהתאמה "האישה"; המנוח"), ובין שני ילדיו של המנוח הנמנים עם יורשיו על פי צוואותיו (להלן "ילדי המנוח"). תחילה הגישה האישה תביעת רכוש נגד ילדי המנוח. במסגרת התביעה טענה האישה כי הייתה ידועה בציבור שנה, ובארבע השנים האחרונות 32 של המנוח במשך ליחסיהם אף נישאה לו. לפיכך, הוסיפה, היא זכאית לשיתוף רכושי ולהשבחה שנוצרה בנכסי המנוח בתקופת חייהם המשותפים. האישה אף טענה כי היא הייתה דמות מרכזית בניהול נכסי המנוח ובהשבחתם, שימשה דירקטורית ומנכ"לית בחברות שבשליטתו, הייתה פעילה בהחלטות עסקיות ואף קיבלה על עצמה התחייבויות פינת עדכוני פסיקה .)24.4.25 (נבו ק. ח. נ' י. ש. 62952-05-20 . תמ"ש (תל אביב–יפו) 15 153 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==