כספיות נכבדות לטובת עסקיו. לאור האמור ביקשה האישה מבית המשפט להצהיר על זכאותה למחצית מההשבחה שנוצרה בנכסי המנוח, ובפרט בחברת ל', או להקצות לה מניות בחברות שבשליטת המנוח. ילדי המנוח הגישו נגד האישה תביעה לאכיפת תניית סילוקין שנכללה בצוואת המנוח. לשיטתם יש להפעיל נגד האישה את התנייה שנקבעה בצוואה ובכתב התחייבות שהאישה חתמה עליו. לפי התנייה, אם תנקוט הליכים משפטיים נגד העיזבון או תערער על הוראות הצוואה – תישלל ממנה כל זכות בעיזבון. ילדי המנוח טענו כי האישה אינה יכולה לאחוז את החבל בשני קצותיו: או שתקבל את חלקה בצוואה, או שתבחר לנהל הליכי רכוש – ואז תפסיד את חלקה בעיזבון. עוד הדגישו ילדי המנוח כי הן הצוואה והן כתב ההתחייבות נועדו להבטיח את רצון המנוח ולמנוע "קרבות ירושה" לאחר מותו. לטענתם הציגה האישה למנוח מצג שלפיו היא מקבלת על עצמה את הוראות הצוואה, והסתמכותו של המנוח על התחייבותה מנעה ממנו לשנות את צוואתו או להתמודד עם טענותיה בחייו. לפיכך טענו ילדי המנוח כי בהתנהלות האישה יש שתק וכי יש לאכוף את תניית הסילוקין ֶ חוסר תום לב וה ולמנוע ממנה כל זכות נוספת בעיזבון. לדבריהם לא התקיימה כוונת שיתוף; הצדדים ניהלו הפרדה רכושית, לא החזיקו בנכסים משותפים ולא ניהלו חשבון משותף; והאישה קיבלה שכר הוגן על עבודתה. האישה טענה כי יש לדחות את התביעה שהגישו ילדי המנוח מכמה טעמים: ראשית, בשל מניעות והשתק; שנית, בשל פגיעה באינטרס הציבורי ובזכות הגישה לערכאות; שלישית, יש לפרש את תניית הסילוקין בצמצום כך שלא תחול על תביעה שמטרתה צמצום היקף העיזבון ולא תקיפת הצוואה – לחלופין יש להחיל את "מודל ההפעלה המותנית" שלפיו אין להפעיל את התניה כאשר התביעה הוגשה בעילה סבירה ובתום לב; ולבסוף יש לדחות את החלת "תורת הבחירה" – הדרישה לבחור בין קבלת חלקה בצוואה ובין ניהול הליך רכושי. בית המשפט לענייני משפחה בחן בפסק דינו את המסגרת הנורמטיבית של תניות סילוקין בצוואות, תוך סקירת הוא פסק כי הפסיקה והספרות הרלוונטיות. בתוך כך, הדין הישראלי מכיר בתוקפן של תניות סילוקין, כל עוד הן אינן פוגעות באופן בלתי מידתי בזכות הגישה לערכאות, וכי יש להפעילן בזהירות, במיוחד כאשר התביעה נגד עם זאת נקבע העיזבון הוגשה בעילה סבירה ובתום לב. כי בנסיבות המקרה הנדון, התנהלותה של האישה עולה כדי חוסר תום לב והשתק. זאת מאחר שחתמה על כתב התחייבות מפורש, הסתירה אותו מההליך המשפטי והציגה למנוח מצג שלפיו לא תתבע את עיזבונו. עוד הדגיש בית המשפט כי המנוח הסתמך על התחייבותה של האישה, וכי לו הייתה מגלה את כוונתה האמיתית, היה בוחר לשנות את צוואתו או להתמודד עם טענותיה בעודו בחיים. לפיכך נקבע כי יש לאכוף את תניית הסילוקין ולשלול מהאישה כל זכות נוספת בעיזבון מעבר למה שהוקנה לה בצוואה. לצד זאת דן בית המשפט גם בתביעת הרכוש לגופה. במסגרת זו נקבע כי אף שהצדדים לא ניהלו חשבון משותף ולא רכשו נכסים במשותף, הם חיו בזוגיות ארוכת שנים, חיו יחד והרבו לשתף זה את זה בתחומי חייהם, לרבות עסקיהם. זאת ועוד, נקבע כי האישה לא הייתה רק "עקרת בית" אלא שותפה פעילה, וכי תרומתה להשבחת לפיכך קבע בית המשפט כי נכסי המנוח הייתה ממשית. חזקת שיתוף חלה ביחס להשבחה שנוצרה בנכסי המנוח 32% בתקופת החיים המשותפים, וכי האישה זכאית ל־ ממניות חברת ל', כפי שנקבע בחוות דעת המומחה שמונה בתיק. עם זאת, לאור קבלת טענת הנתבעים על תניית הסילוקין, נקבע כי האישה אינה זכאית לכל סעד נוסף מעבר למה שהוקנה לה בצוואה, והסעד ההצהרתי שניתן .לה יינתן בהתאם להוראות הדין וכפוף להוראות הצוואה לא נפסקו הוצאות לטובת מי מהצדדים. הסכמי ממון, גירושין ופרידה מ' מ' נ' פלונית 24104-03-19 ) תלה"מ (שלום פ"ת / 24104- בפסק הדין שניתן בתלה"מ (שלום פתח תקווה) נדרש בית 16)2024 (אוקטובר מ' מ' נ' פלונית 03-19 .)28.10.24 (נבו מ' מ' נ' פלונית 24104-03-19 . תלה"מ (שלום פ"ת) 16 154 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==