המשפט לענייני משפחה לדון בשתי תביעות רכוש הדדיות בין בני זוג לשעבר: האיש הגיש תביעה לאיזון משאבים ולחלוקת רכוש, שבמסגרתה טען להברחת כספים בידי לחוק 8 האישה ועתר לחלוקה לא שוויונית לפי סעיף יחסי ממון. מנגד הגישה האישה תביעה מקבילה שבה טענה להברחת נכסים מצד האיש. כדת משה וישראל, וכך הוראות 1988 בני הזוג נישאו ב־ חוק יחסי ממון חלות עליהם. נולדו להם ילדים שהיו בגירים בעת ניהול ההליך. אף שהצדדים טרם התגרשו בפועל, הוסכם ביניהם כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים יהיה מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין הרבני . במועד פסק הדין התגוררו הצדדים בבית צמוד 2018 ב־ קרקע על מגרש שהיה בבעלות אביו של האיש. הבית רשום על שם שניהם, ויש בו יחידת דיור שמושכרת בסכום חודשי קבוע. כשיחסי הצדדים עלו על שרטון החליט האיש לפתוח בהליכי גירושין בבית הדין הרבני, ואולם הם נסגרו לנוכח סירובו לתת גט לאישה עד להכרעה בסוגיות הרכוש. תביעות נוספות שהגישה האישה נמחקו אף הן בשל חוסר שיתוף פעולה מצד האיש בהליכי הפרדת המגורים ומתן הגט. בהמשך הגיש האיש תביעת רכוש, ואחריו גם האישה עשתה כן. הן האיש הן האישה עבדו בשנות נישואיהם, אך האישה נאלצה לפרוש מעבודתה בשל מחלה. בין הצדדים נסבה מחלוקת קשה על ההתנהלות הכספית המשותפת. שניהם העלו טענות הדדיות בדבר הברחת כספים: מיליון ש"ח לקרוביה 1.2 האיש טען כי האישה הבריחה כ־ ולחשבונות הילדים, והאישה טענה כי האיש העביר כספים מחשבונם המשותף לחשבונו האישי ולחשבון אימו. המחלוקת בין הצדדים משתרעת גם על היקף הנכסים והזכויות שיש לכלול במסגרת איזון המשאבים ביניהם. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט לענייני משפחה אקטואר מומחה מטעמו. למומחה ניתנו סמכויות חקירה לבחינת טענות הצדדים להברחת כספים ולקביעת איזון המשאבים. לטענת האיש פעלה האישה להברחת כספים משותפים במשך שנים, עוד לפני הקרע ביניהם, בלי לקבל את הסכמתו או ליידעו. נוכח הידע המקצועי שברשות האישה, הוסיף האיש, היא ניהלה את חשבונות הבנק והייתה שותפה או מיופת כוח בכמה חשבונות – לרבות חשבונות ילדיהם והחשבון של אימה – שדרכם ביצעה פעולות רבות במטרה להסתיר כספים ולהעבירם. עוד טען האיש כי האישה העבירה כספים לחשבונות בני משפחתה ולחשבונות צד ג' – לרבות בנותיהם, אימה, דודתה ואחיה – ללא הסבר מספק, אסמכתאות והסכמתו לכך. הוא ציין כי האישה לא הוכיחה את מקורם של כספים רבים, בהם פיצויים שקיבלה, החזרי מס, העברות מהחשבון המשותף וכיוצא באלה. האיש הוסיף וטען כי גם הכנסות מהשכרת יחידת הדיור בביתם לא חולקו שווה בשווה, וכי האישה נמנעת מהשתתפות בהוצאות אחזקת הבית. לאור האמור ביקש האיש לאזן את המשאבים באופן בלתי שוויוני לטובתו, ) לחוק יחסי ממון, ולחייב את האישה 2(8 בהתאם לסעיף בהשבת הכספים תוך דחיית טענותיה מחוסר מהימנות. כמו כן התנגד האיש לפירוק השיתוף בבית המגורים עד להכרעה בכל הטענות הכספיות. אשר לקרקע שעליה מצוי בית המגורים של הצדדים, טען האיש כי היא ניתנה לו במתנה מאביו במהלך הנישואין. לפיכך, בהתאם ) לחוק יחסי ממון, מדובר בנכס 1 (א)( 5 להוראות סעיף חיצוני שאינו בר איזון. לשיטתו האישה זכאית למחצית שווי הבית בלבד, אך לא למחצית שווי הקרקע. בדומה לכך ביקש האיש להוציא ממסת האיזון כספים שקיבל כפיצוי מחברת ביטוח על אירוע רפואי שעבר. בנוגע לרכבים טען האיש כי רק רכב האישה הוא בר איזון, ואילו רכבו, אשר נרכש מכספי פיצויים שקיבל ו"נמכר" במחיר סמלי, הוא רכב "מיוחד" שאינו בר איזון. האישה טענה כי הזכויות במגרש ובמבנה רשומות על שם שני הצדדים במרשם המקרקעין. לדבריה רכישת הבית מומנה במלואה ממכירת דירה קודמת שהייתה בבעלותם המשותפת של הצדדים ומכספים שקיבלו מהוריה לצורך הבנייה. האישה הדגישה כי לא מדובר במתנה שניתנה אישית לאיש, אלא בשיתוף מכוון ומובהק בזכויות. עוד טענה האישה כי האיש מתנה את מתן הגט בפינויה מבית המגורים, הגם שמדובר בנכס משותף הרשום על שם שני הצדדים, ולכן יש דחיפות בפירוק השיתוף בבית לצורך פינת עדכוני פסיקה 155 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==