הגיש האיש תביעת 10.7.22 . ב־ 16.5.22 הסתיים ב־ רכוש ועתר לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף בנכסי הצדדים, לרבות הצהרה על בעלותו במחצית מהנכסים ומהזכויות הרשומים על שם האישה. בתגובה הגישה תביעה נגדית שבה עתרה לביטול 23.1.23 האישה ב־ הסכם הממון או לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש ה לטובתה. ָ הנוט הצדדים חלוקים בנוגע למועד הקרע: האישה טוענת כי – מועד פתיחת חשבון בנק 2020 הקרע התרחש ביולי פרטי על שמה. האיש גורס כי הקרע התרחש בינואר – מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך. 2022 במסגרת תביעת הרכוש טען האיש כי הצדדים חתמו על הסכם ממון מרצונם החופשי, שנים לאחר נישואיהם, ובמסגרתו הסכימו לשתף זה את זו בזכויותיהם ובנכסים הרשומים על שמם. לאורך השנים נגרמו מתחים זוגיים על רקע מעורבות יתר של בני משפחת האישה בעניינים הכספיים של בני הזוג. בעקבות המשבר האמור ביחסים פתחה האישה בהליך יישוב הסכסוך; משנכשלו ניסיונות האיש להגיע להסכמות – הוגשה תביעתו. חרף האמור בהסכם הממון סירבה האישה להליך פירוק שיתוף ואיזון שוויוני של הרכוש. האיש ביקש מבית המשפט להצהיר כי מחצית מכלל הנכסים, הזכויות והכספים שנצברו במהלך חיי הנישואין – גם אם הם רשומים על שם האישה – שייכים לו; וכן שבית המשפט יורה על חלוקה שווה של כל נכסי הצדדים, לרבות דמי שכירות בבעלות משותפת. בכתב ההגנה שהגישה האישה נטען כי מדובר בתביעה חסרת בסיס שהוגשה ממניעים טורדניים ופוגעניים, במטרה להתעמר בה. האישה עיוורת לחלוטין, ואילו האיש לקוי ראייה בלבד. מכאן קיימים בין הצדדים יחסי תלות נים שהשפיעו על חתימת הסכם הממון ְ ואי־שוויון מוב מלכתחילה. עוד טענה האישה כי הצדדים לא פעלו לפי הסכם הממון, וממילא הרכוש לא נצבר במאמץ משותף. לכן יש לראות את ההסכם בטל מעיקרו. זאת ועוד, לטענת האישה, הסכם הממון נחתם בתום לב מצידה, מרצון למנוע סכסוכים עתידיים עם ילדיו של האיש, אך בדיעבד הבינה האישה כי ההסכם נועד להיטיב עימו בלבד. לדברי האישה, האיש לא כלל אותה בחשבון הבנק שלו, לא שיתף אותה בהכנסותיו, הבריח כספים, לא תרם להסכם הממון 9 לצורכי הבית – והפר את הוראות סעיף המתייחס לחשבונות הבנק של הצדדים. בכך, לטענתה, נשלל הבסיס להסכם כולו. עוד טענה האישה כי כספים שהתקבלו מדמי שכירות וממקורות אחרים נעלמו במהלך השנים, וחלק מהם הועבר לחו"ל ללא ידיעתה או הסכמתה. האישה הבהירה 2022 פתחה חשבון בנק פרטי וכי מפברואר 2020 כי מיולי החלה לנתב אליו את מלוא הכנסותיה – מה שמעיד, לטענתה, על קרע כלכלי ברור. לפיכך עתרה האישה לבטל את ההסכם, להורות על חלוקה בלתי שוויונית לטובתה ולהחריג זכויות המגיעות לה עקב נכותה – לרבות הכספים מהפנסיה ושתי דירות. כמו כן עתרה האישה להשבת כספים ששילמה לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף, להעברת כל החסכונות המשותפים לידיה ולסגירת החשבון המשותף. במסגרת התביעה הנגדית חזרה האישה על עיקר טענותיה לעיל והוסיפה דרישות לצו איסור דיספוזיציה בנכסי המקרקעין המשותפים; להצהרה על בטלות הסכם הממון; להוראה על חלוקה בלתי שוויונית של הנכסים; 22 ולהשבת סכומים שונים. בתגובה חזר האיש אף הוא על עמדתו בתביעת הרכוש וטען כי מדובר בתביעה מופרכת, כוזבת ובלתי כנה, המבוססת על מצג שווא. לשיטתו קוים הסכם הממון להסכם – שלא יושם בהסכמת 9 במלואו, למעט סעיף הצדדים, בשל סירוב האישה להצטרף לחשבונו הפרטי. הסכם הממון, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין לפני שנים רבות, נותר לטענת האיש בתוקף מחייב. עוד טען האיש כי הסכם הממון לא נכפה על האישה; הוא נערך ביוזמתה ונחתם בהסכמה הדדית, ולכן טענות האישה . למשל כספי שכירות שנטל האיש לעצמו; חלקה של האישה בתשלומים על חופשה בדובאי שלא יצאה לפועל; חלקו של האיש בהוצאות משק הבית; השבת 22 ש"ח שהאישה שילמה לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף; והשבת כספים שלטענת האישה הוברחו או לא הועברו לתא המשפחתי. 1,150 160 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==