הקוגניטיבי. המבקשת התנגדה וטענה כי אלה אירועים מאוחרים לעריכת הצוואה, ולכן הם אינם רלוונטיים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים, מינה מומחה פסיכו־גריאטרי והורה למבקשת להמציא מסמך רפואי על מצב המנוחה לפני כניסת ייפוי הכוח לתוקף. המבקשת פעלה בהתאם והגישה את המסמך. בעקבות זאת ביקשו המשיבים צווי גילוי למסמכים עד פטירתה. המבקשת 2018 רפואיים של המנוחה מ־ לא התנגדה עקרונית, אך ביקשה להגביל את התקופה לשנה אחת לפני עריכת הצוואה ודרשה שכל המסמכים שיתקבלו יוגשו לתיק בית המשפט. לאחר תגובת המבקשת הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו ועל גילוי מסמכים רפואיים שהופקו בשנתיים שלפני עריכת הצוואה. המשיבים התבקשו להגיש פסיקתות (צווים רשמיים לביצוע החלטות שיפוטיות) מתאימות לחתימת בית המשפט. ואולם המשיבים הגישו פסיקתות שנוסחו באופן שונה מההחלטה המקורית של בית המשפט. בפסיקתות שהוגשו נקבע כי צווי הגילוי יחולו על תקופה רחבה יותר, – כלומר, גם על התקופה 2023 ועד דצמבר 2018 ממאי שלאחר עריכת הצוואה ועד לפטירת המנוחה. המבקשת התנגדה בטענה שהדבר חורג מהחלטת בית המשפט. חתם בית המשפט על הפסיקתות 3.8.24 חרף האמור, ב־ בלי להתייחס למחלוקת. בשל כך פנתה המבקשת בבקשה דחופה לביטול החתימה על הפסיקתות. לבסוף הורה בית המשפט למשיבים להימנע זמנית משימוש הוא דחה את בקשת המבקשת, 11.8.24 בפסיקתות. ב־ קבע כי יש לאפשר גילוי מסמכים רפואיים עד מועד פטירת המנוחה וציין כי החומר הרפואי יישאר חסוי במסגרת ההליך. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו ולכן הגישה בקשת רשות ערעור. בבקשה טענה המבקשת כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה יש פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכות המנוחה לפרטיות ולחיסיון רפואי – זכות המוגנת גם לאחר המוות, .1981 הן בדיני הראיות הן בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א־ לשיטת המבקשת, החיסיון הרפואי אומנם ניתן להסרה כאשר הדבר נחוץ לעשיית צדק, אך על בית המשפט לבחון בקפידה את חיוניות המידע המבוקש ביחס למחלוקת. במקרה זה, לטענתה, המחלוקת נוגעת לכשרות המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה, ולכן רק מסמכים רפואיים שנערכו עד מועד עריכת הצוואה רלוונטיים להכרעה. עוד טענה המבקשת כי הנימוק שאירוע רפואי מאוחר עשוי להשפיע על כשרות הצוואה, הוא עניין שיש להותירו להכרעת מומחה ולא לבית המשפט. כמו כן נטען כי החתימה על הפסיקתות שהמשיבים ניסחו בחריגה מהחלטת בית המשפט הייתה בניגוד לסמכות וללא הלימה להחלטה המקורית ולתקנות סדר הדין האזרחי. בכך שונו תנאי צווי הגילוי ללא בקשה מסודרת ומתן רשות ערעור, באופן המקנה למשיבים יתרון בלתי הוגן. לאור האמור ביקשה המבקשת כי תינתן לה רשות ערעור, וכי ייקבע שתחולת צווי הגילוי תוגבל לשנתיים שקדמו למועד עריכת הצוואה. מנגד, טענו המשיבים כי פרשנותם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה היא הנכונה, וכי חתימת המותב על הפסיקתות מלמדת על כוונתו להחיל את צווי הגילוי גם על התקופה שלאחר עריכת הצוואה. לשיטתם יש הצדקה להרחבת תקופת הגילוי, שכן חוות הדעת הרפואית על המנוחה לאחר עריכת הצוואה (שעל בסיסה נכנס ייפוי הכוח המתמשך לתוקף) עשויה להעיד גם על מצבה במועד עריכת הצוואה. עוד נטען כי מאחר שהמומחה לא בדק את המנוחה בחייה, עליו להסתמך על מסמכים רפואיים בלבד, ולכן יש לאפשר לו לעיין בכלל המסמכים עד לפטירתה כדי לקבל תמונה מלאה. המשיבים הדגישו כי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה חסוי, והשימוש במידע הרפואי ייעשה אך ורק לצורכי ההליך. כמו כן ציינו כי שיקול הדעת בעניין זה נתון לבית המשפט ולא למומחה, וכי בית המשפט איזן כראוי בין זכות המנוחה לפרטיות ובין הצורך בחקר האמת. המשיבים אף טענו כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב, שכן ייתכן שבמסמכים הרפואיים המאוחרים למועד עריכת הצוואה יימצא מידע רלוונטי גם למועד עריכתה. מה גם שהמבקשת הסכימה לחשיפת מסמך רפואי מאוחר, ולכן אינה יכולה להתנגד למהלך. לבסוף טענו המשיבים כי אין מדובר בהחלטה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור, שכן לא נגרמו עיוות דין או פגיעה בזכות מהותית. בית המשפט המחוזי (השופטת פ' גילת כהן) הבהיר בפתח 166 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==