בפירוק השיתוף ובאיזון שווי החברות כדי להטות את ערכן הריאלי, ובכך פוגע בזכויותיה. היא עתרה לאכיפת ההסכם ולמתן הוראות בנוגע לאיזון שווי החברות. במהלך ההליך עלתה שאלת צירופן של החברות להליך המשפטי. בית המשפט קבע כי אין מקום לצרף את החברות שבבעלותם המלאה של בני הזוג, אך יש להגיש בקשה בנוגע לחברות שאינן בבעלותם המלאה. האישה הגישה בקשה לצירוף החברה כנתבעת, בטענה שהיא ובעלה לשעבר מחזיקים במחצית מהזכויות בה; שצירופה הכרחי בשל הקשרים המסחריים והתחייבויותיה הכספיות כלפי החברות שבבעלותם; וכן בשל ערבות אישית שנתנה האישה להלוואת משכנתה של החברה. האיש התנגד וטען כי מדובר בסכסוך עסקי ולא משפחתי, ולכן אין לבררו בבית המשפט לענייני משפחה, וצירוף החברה יגרום לה נזק מיותר. גם החברה התנגדה וטענה כי בית המשפט נעדר סמכות לצרפה כי היא לא הייתה צד להסכם בין בני הזוג. לדבריה אין תועלת בצירופה, שכן היא אינה בבעלות מלאה של בני הזוג. יתר על כן טענה החברה שצירופה עלול לפגוע בשמה, במוניטין שלה, באשראי הבנקאי וביחסיה עם ספקים ולקוחות, ואפשר להגן על טובת האישה באמצעים שפגיעתם פחותה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה לצירוף החברה, בנימוק שיש חשש ממשי שמהלכי האיש ירוקנו את החברה מתוכן ויפגעו בזכויות האישה. נקבע כי האישה חתומה על ערבות רבת ערך לטובת החברה, וכי יש בכך כדי להצדיק את צירופה, גם אם האישה אינה רשומה כבעלת מניות ישירה. עוד נקבע כי קיימת זיקה ברורה בין החברה לבין החברות האחרות שבבעלות בני הזוג, וכי החברה שזורה בפעילות העסקית של הקבוצה. בית המשפט דחה את טענות החברה בדבר נזק אפשרי לאשראי או למוניטין, בהיעדר ראיות לכך. הוא קבע כי הנזק העלול להיגרם לאישה מצדיק את צירוף החברה, וכי אין חלופה ראויה שפגיעתה פחותה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. החברה טענה כי היא אינה קשורה למשפחת בני הזוג, הוקמה בידי האיש וצד שלישי ללא מעורבות האישה, וכל זיקתה לאישה נובעת מערבות שניתנה רק לאחר שהאישה נרשמה כבעלת מניות בחברה אחרת. לטענת החברה אין זיקה עסקית מהותית בינה ובין החברות האחרות שבבעלות בני הזוג, והסעדים הנתבעים ממנה אינם ברורים. החברה שבה וטענה כי צירופה עלול לפגוע בה, וכי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בענייניה. האיש תמך בעמדת החברה והוסיף כי צירופה מסרבל את ההליך ופוגע ביעילותו. מנגד טענה האישה כי יש לדחות את הבקשה בשל הזיקה ההדוקה בין החברות, שותפותה המלאה בכל הזכויות, וניסיונות האיש להבריח הון משותף באמצעות החברה. כמו כן טענה האישה כי החברה אינה חברה זרה, אלא חלק מהקבוצה העסקית שבשליטת האיש, וצירופה חיוני למניעת הברחת כספים והסתרת מידע. בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים וקבע כי לבית המשפט סמכות לצרף להליך צד שלישי, לרבות חברה, אם הדבר דרוש לבירור התובענה ולהכרעה בסכסוך. המחוזי קבע כי יש להפעיל סמכות זו בצמצום ובאיזון , וכי בין התועלת שבצירוף לנזק האפשרי לצד השלישי ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים של עיוות דין. במקרה זה נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר נתן משקל הולם לאינטרסים השונים. נמצא כי ישנה זיקה ברורה בין החברה ובין בני הזוג לשעבר; החברה מוזכרת במפורש בהסכם הגירושין, אשר קובע כי שוויין של כל החברות, לרבות החברה הנדונה, יאוזן בין הצדדים. עוד נקבע כי טענות האישה בדבר הברחת כספים וריקון החברה מתוכן מחייבות בירור, וכי יש לה עילת תביעה נגד החברה. העובדה שהחברה אינה צד להסכם אינה מעלה ואינה מורידה, שכן היא קשורה ישירות למערכת היחסים העסקית והרכושית בין בני הזוג. המחוזי דחה את טענות החברה בדבר נזק צפוי וקבע כי מדובר במהלך הפיך – ואם יתברר כי אין צורך בצירופה, אפשר לגרוע אותה מההליך. נקבע כי במאזן הנוחות הכף נוטה לצירוף החברה, וכי אין מקום להתערב בהחלטה דיונית־ניהולית של הערכאה הדיונית, כל עוד לא נגרם עיוות דין. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור, והחברה חויבה בהוצאות האישה. 168 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==