בעתירה לבג"ץ חזרה העותרת על טענתה שאישור התניה חרג מסמכות בית הדין השרעי, ומכאן יש לבטלה נוכח הפגיעה בזכויות העותרת. הטיעון המשפטי בעתירה התבסס על פסקי דין ועל ציטוטים שחלק מהם הומצא בכלי בינה מלאכותית, ובאת כוח העותרת לא בדקה את אמינותם. משהתבררה הטעות ביקשה העותרת לתקן את העתירה ולהסיר את האזכורים הבדויים בה. היא הדגישה כי הטענות המשפטיות נותרו בעינן וכי הן מעוגנות בפסיקה קיימת, שחלק ממנה צוין בעתירה. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. הוא קבע שאין עילה להתערבות חריגה בפסקי דינם של בתי הדין . עוד נקבע כי השרעיים, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה בית הדין השרעי פעל בגדרי סמכותו כאשר אישר את הסכם הגירושין, לרבות הרכיבים הממוניים שבו, בהתאם בית המשפט שלל את טענות לחוק יחסי ממון. 2 לסעיף העותרת לפגמים בכריתת ההסכם ולאי־הבנתו, משום שהצהירה קודם לכן לבית הדין כי הבינה את תוכן ההסכם . עוד הדגיש בית המשפט כי וחתמה עליו מרצונה החופשי אין באישור לא נפל פגם בהליך האישור של ההסכם, וכי הסכם ממון כדי לחייב קריאת כל אחד מסעיפיו לפרטיו. בית המשפט אף הבהיר כי הכרעת בתי הדין השרעיים, שלפיה אין עילה בדין לבטל את תניית הוויתור, אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לפרש את ההסכם במסגרת ההליך שלפניו. נוסף על כך הדגיש בית המשפט כי עורכת דינה של העותרת הסתמכה על פסקי דין בדויים שנוצרו בכלי בינה . חרף זאת בחר בית המשפט לדון בעתירה מלאכותית לגופה כדי למנוע פגיעה בעותרת. ואולם השופטים (ג' כנפי־שטייניץ שכתבה את פסק הדין, ולצידה ד' מינץ וי' אלרון) מתחו ביקורת נוקבת על התנהלות עורכת הדין, אשר ביססה את טיעוניה בעתירה על עשרות הפניות וציטוטים כביכול מפסקי דין של בית המשפט העליון – קצתם מפסקי דין שאינם קיימים, וקצתם מתבססים על ציטוטים שגויים או מופרכים. עוד נדרש בית המשפט להזדמנויות ולסכנות שבשימוש בכלי בינה מלאכותיים, והדגיש שאין להגיש כתבי בית דין המתבססים על מקורות שלא נבדקו כראוי. בית המשפט הוסיף כי העלאת טענות שקריות בידי עורך דין מערערת את אמון בית המשפט בעורך הדין, מסכנת את חתירתו לחקר האמת ופוגעת בזכותו של הצד שכנגד למשפט הוגן. בית המשפט לא נקט סנקציה ממשית, והן משום שמדובר במקרה ראשון מסוגו שהתברר לפניו הן לנוכח הודאת עורכת הדין בשימושה הפסול בבינה המלאכותית. עם זאת התריע בית המשפט כי בעתיד יפעיל את הסמכויות שבידו לשם שמירה על טוהר ההליך וציות לכללי האתיקה. פלונית נ' פלוני 15839-03-25 דנג"ץ / פלונית נ' פלוני 15839-03-25 פסק הדין שניתן בדנג"ץ עוסק בשתי בקשות לדיון נוסף על פסק 30)2025 (אפריל דינו של בית המשפט העליון. שופטי העליון הכריעו בארבע עתירות נגד החלטות של בתי הדין הרבניים, שעסקו בסמכותם לדון במזונות ילדים הכרוכים בתביעות גירושין. פסק הדין שבעקבותיו הוגשו הבקשות לדיון נוסף, ניתן בהרכב השופטים י' וילנר, נ' סולברג ור' רונן. פסק הדין וקבע הפך את הצו על תנאי שניתן בעתירות לצו מוחלט כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעות מזונות ילדים שנכרכות בתביעות גירושין – אלא רק בתביעות השבה, דהיינו תביעות של הורה להשבת הוצאותיו בפועל . היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה על מזונות הילדים להליך בשל חשיבות הסוגיה. פסק הדין המקורי קבע בדעת רוב (השופטות וילנר ורונן) חלה על הנושא, והיא ברורה ומחייבת: 31 הלכת שרגאיכי בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון רק בתביעות השבה של הורה ולא בתביעות מזונות ילדים, גם כשהאחרונות נכרכות בתביעת גירושין. נקבע כי מזונות ילדים הם זכות עצמאית של הילד שאינה תלויה במהות הקשר בין בני לחוק שיפוט בתי 3 הזוג, ולכן אין הם נכללים בגדר סעיף .)22.4.25 (נבו פלונית נ' פלוני 15839-03-25 . דנג"ץ 30 .)1969( 171 )2 , פ"ד כג(שרגאי נ' שרגאי 120/69 . בר"ע 31 170 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==