שלמה מחליט שהאם הרחמנייה, התובעת המחזיקה בתינוק המת, היא אמו הביולוגית של התינוק החי, ומורה למסור לה אותו. דוגמה ומופת לעשיית משפט ולמרדף אחרי הצדק. עשיית המשפט באה לידי ביטוי בזכות הטיעון שניתנה לתובעת ולנתבעת. התובעת פירטה את גרסתה שלה שהייתה מבוססת למעשה על שתי השערות: האחת – בנה של הנתבעת מת בגלל שהנתבעת שכבה עליו וחנקה אותו למוות; והשנייה – הנתבעת החליפה את בנה המת בבנה החי בעת שישנה. גם הנתבעת פירטה את גרסתה ואומרת "לא, כי בני החי ובנך המת". לאחר ששלמה המלך נתן להן את זכות הטיעון, הוא חוזר על דבריהן ומחליט: לגזור בחרב את התינוק החי – ואחר כך ליתן פסק דין. והצדק? התיק המשפטי שהונח בפני שלמה המלך היה קשה במיוחד. להגיע לתוצאה צודקת בסכסוך הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית: התובעת והנתבעת, בעלות הדין, חלוקות ביניהן בשאלה עובדתית מהותית. של מי הילד החי. לכל אחת מהן גרסה משלה. זו הכרעה בין שתי עדויות יחיד של בעלות דין. אין עדים נוספים, אין ראיות נסיבתיות, אין תמיכה או סיוע .DNA ו- חיצוני, בטח ובטח שאין בדיקת רקמות אם בכך לא די, אף לא ניתן לייחס משקל רב לעדות של התובעת: התובעת לא העידה מידיעה אישית כי הנתבעת שכבה על בנה וחנקה אותו למוות ואחר כך החליפה אותו מאחר שהעידה כי ישנה באותה עת ומכאן שגרסתה היא בגדר השערה. קשיים אלה לא הרתיעו את שלמה המלך במרדפו אחר הצדק. הוא עשה מהלך מבריק שבו גרם לאחד הצדדים לעשות מעשה או לומר דבר מה שיחשוף את העובדה שאינו דובר אמת. כך נעשה גם משפט וגם צדק. העובדה שהתוצאה אליה הגיע שלמה המלך נתפסת אצל כולנו כצודקת, נובעת בעיקר בגלל העובדה שפסק דינו עולה בקנה אחד עם האמת העובדתית – האם שקיבלה את התינוק הייתה האם הביולוגית והאם הנתבעת הייתה מתחזה. אלא שבשיטות המשפט המודרניות, ה"אמת" שאליה מגיע בית המשפט, היא "האמת המשפטית", וזו לעתים כלל אינה האמת העובדתית, ולא בגלל שהשופט שיושב בדין לא עשה את מלאכתו נאמנה או לא "רדף אחרי הצדק" אלא מפני שהמחוקק הסכים לכך שהתוצאה המשפטית לא תהיה האמת העובדתית. הדוגמה הקלאסית המתבקשת היא בתביעות לאבהות. כיום, ה' לחוק מידע גנטי, 28 , קובע סעיף 3 בעקבות תיקון מספר , כי ברוב המכריע של המקרים ימנע בית 2000 התשס"אהמשפט מלתת צו לעריכת בדיקת רקמות בקטין, כשמתקיים חשש לממזרות ולא ניתן למנוע את הפגיעה. דוגמאות ברורות עוד יותר באות מתחום דיני הראיות. איך ניתן להסביר את כל שורת החסיונות (רופא־חולה, עו"ד־לקוח וכו') שקובעת פקודת הראיות או שפיתחה הפסיקה (למשל, חסיון עיתונאי לחשיפת מקורותיו)? איך ניתן להסביר אחרת 30 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==