הפשרה משמשת, אם כן, גשר חשוב במתח הקיים בין המשפט לבין הצדק. בעוד שהמשפט עוסק בכללים נוקשים ובתחולה שווה, והצדק שואף לתוצאה הוגנת לפי נסיבותיו של כל מקרה, הפשרה מאפשרת פתרון גמיש אנושי ומותאם אישית, כזה שאינו כפוף בהכרח להכרעה פורמלית של הדין. קיים אפוא מתח מובנה בין משפט לבין צדק. המשפט נשען על כללים פורמליים, ברורים ואחידים שנועדו להבטיח ודאות, שוויון ושלטון החוק. הצדק, לעומת זאת, הוא אידיאל מוסרי, שיכול להשתנות מחברה לחברה, לפי נסיבות, הקשרים ערכיים ותפיסות אנושיות. יישום נוקשה של הדין עשוי להוביל לעתים לתוצאה שנתפסת כבלתי צודקת ואילו השאיפה לעשות צדק מחייבת לעתים סטייה מהדין הפורמלי. תפקידו של השופט הוא לאזן בין השניים – לפרש את החוק באופן שמכיל ערכים של צדק, תוך שמירה על עקרונות משפט יציבים. *** במתח הזה בין המשפט לבין הצדק נכנסת הצדקה – הפשרה. רבי יהושוע ורבי אליעזר מגדולי התנאים, תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי וברי פלוגתא גדולים בנושאים שונים נחלקו, באשר למקומה של הצדקה במשפט. רבי יהושוע מפרש שהכוונה למשפט שהוא גם צדקה, היינו פשרה. לגישתו, הצדקה פולשת לתוך המשפט ומעצבת מערכת משפטית שיש בה גם משפט וגם צדקה – פשרה. רבי אליעזר מפרש ואומר חייבים לדון דין אמת, בבחינת ייקוב הדין את ההר אלא שלאחר מכן באמצעות הצדקה מתקנים את התוצאה. לגישתו אין כאן פלישה של הצדקה – הפשרה לתוך המשפט אלא תיקון של נזקי המערכת המשפטית באמצעות הצדקה. הלכה כרבי יהושוע, אם כי בהסתייגויות מסוימות, שנאמר "וכל בית דין שעושה ולא בכדי דרשו חז"ל את ההיגד "צדק צדק 10 פשרה תמיד – הרי זה משובח" תרדוף" – אחד לדין ואחד לפשרה. שני "מיני צדק" צדק הדין וצדק הפשרה. שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה; ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה. והנה בברכת המשפט בתפילת שמונה עשרה הצדקה אפילו מקדימה למשפט שנאמר – ״...ומלוך עלינו אתה לבדך ברחמים, בצדק ובמשפט. ברוך אתה ה', מלך אוהב צדקה ומשפט". מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח: "להלכה – פנים זועפות, לאגדה – פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל – מדת הדין; וזו ותרנית, מקילה, רכה משמן – מדת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנתה לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כוחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו – קלפה, גוף, מעשה; וזו – תוך, נשמה, כוונה. כאן – אדיקות מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות 11 תמידית, חרות, רשות". כך: אגיאפוליסבהתייחס להלכה ולאגדה אמר השופט טירקל בעניין . שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, ס' ב. 10 .)1917 . חיים נחמן ביאליק "הלכה ואגדה" ( 11 32 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==