הטיעון בעד חלוקה נטו: הצורך בהתחשבות במיסוי עתידי ב הדיון במערכת הפנימית שבין בני הזוג בעת איזון המשאבים או בין יורשים של עזבון בהורשה והעברה בין-דורית, נוגע בשאלה השנייה שהוזכרה לעיל: האם בחישוב ערכם ושווים של נכסים לצורך חלוקתם בהורשה או באיזון המשאבים, יש להביא בחשבון את חבות המס שתהא בעתיד (חבות אשר נוצרת כתוצאה מכך שצד לוקח על עצמו גם את חבות המס שיהא עליו לשלם לכשהנכס שהוא מקבל יימכר ויחול מיסוי על מכירתו)? מצד אחד, תשובה אפשרית יכולה להיות שלילית, משום שאיזון המשאבים, כמו גם חלוקת עזבון בין יורשים, "עושה סדר" ומסיימת קשר במתכונת של ניתוק מוחלט – לטוב ולרע. ממילא, אם אין בשלב הזה חבות מס על הנכסים והנכסים ממילא לא נמכרים, הרי שלטוב ולרע כל חיוב או שינוי עתידי אינו מעניינו של מה שנעשה בהווה. מצד שני, התשובה עשויה להיות חיובית, בעיקר במצבים שבהם אחד נשאר עם נכס שאין עליו חבות מס בעת מכירתו העתידית (למשל, דירת מגורים יחידה, מזומנים בבנק וכיו"ב), ואילו אחר נשאר עם זכויות (למשל, מניות בחברה רגילה) שללא ספק יחול בעת מכירתן העתידית חיוב מס אם תתרחש. אין לנו כל ספק כי כל בר דעת יעדיף לקבל נכס מזומן על פני נכס אחר, אף אם ערכם בשוק זהה, כאשר בנוסף על קבלת הנכס הוא יקבל לידו גם חבות מס תיאורטית. לדעתנו את המענה לשאלה זו ניתן למצוא בחוק. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע במפורש כי הנכסים המאוזנים הינם בהפחתת חובות. גם בחוק הירושה נאמר כי חובות העזבון קודמים לחלוקת העזבון. של דברי החקיקה הנ"ל אינה יכולה הכלכליתהפרשנות לדעתנו להתעלם מהשווי הנוכחי של אותו מס, שיתכן וישולם בעתיד. הדבר נכון ביחס למיסוי עתידי של רווחי הון אך א לחוק מיסוי 4 ו־ 4 לא רק. גם במקרה שבו חלים סעיפים מקרקעין, הקובעים כי אין לראות בהעברת זכויות במקרקעין מכוח הורשה או אגב הליכי גירושין, כמכירה לעניין אותו חוק, משמעות הדברים היא שהמס רק "נדחה" – ממועד ההורשה או הגירושין למועד המכירה בפועל. נהוג להתייחס להקלה זו כ"פטור", אך מבחינה כלכלית מדובר על דחיית מס בלבד. מכירת הנכס בעתיד לצד ג' על ידי מי שהנכס נותר בידיו תחויב במס מלא על בסיס עלותו ההיסטורית של הנכס. את ההיגיון הכלכלי באיזון נטו ניתן לתאר גם במונחים הרציונליים של חוק יחסי ממון. במרכזם ניצבת ההבנה כי על בני הזוג לחלוק בשווה בנכסים ובחובות שהופקו במהלך הנישואים וכן ההיגיון הכלכלי לפיו על יורשים לקבל את חלקם היחסי בעזבון כפי שהוא, דהיינו באופן המחשיב את החובות הכלואים העלולים לחול על מימושו של העזבון. המיסוי העתידי על הנכסים המאוזנים (הרעיוני בלבד בשלב הראשון), הוא ללא ספק רכיב שיש לו או עלולה להיות לו השפעה דרמטית על שוויוניות באיזון המשאבים בין בני הזוג וכן על הגשמת החלוקה היחסית הצודקת בין יורשים בהעברות בין־דוריות, הורשה על פי דין וציווי בצוואות. נמחיש זאת באמצעות דוגמה: בעת הגירושין נקבע שווי של מיליון ש"ח ואילו שוויה של 3 מניות בן זוג בחברה על סך של בעלות בנכס מגורים הנותר בידי בן הזוג השני על סך של מיליון ש"ח. בן הזוג שנשאר עם המניות שילם למשנהו לאיזון המשאבים מיליון ש"ח. 53 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==