לכאורה, גישת הביניים המבקשת לתחום את ההמתנה (גישת הדחייה התחומה לנתוני האמת למספר שנים קצובות ), תוחמת את התלות שבין הצדדים ובכך היא מצמצמת, בזמן גם אם לא מבטלת כליל, את החששות והטענות שאותם העלינו כנגד הגישה המבקשת להמתין לביצוע בפועל. עם זאת, שיטת הדחייה התחומה בזמן יוצרת עיוות נוסף, בכך שהיא מעודדת למעשה את הבעלים הרשום למכור בזמן קצוב את העסק או הנכס בשל רצונו לחלוק בתוצאות המס, גם אם באופן כלכלי וענייני הוא אינו חפץ בכך. בכך מובילה שיטת החלוקה הדחויה הקצובה בזמן לתוצאות לא יעילות ולא צודקות כלפי בעל נכס שחפץ להמשיך ולהחזיק בנכסו או לא למשוך דיבידנד. משדחינו הן את גישת החלוקה הדחויה הלא קצובה והן את גישת חלוקה הדחויה הקצובה בזמן נותר לנו לעיין בגישה הראשונה המבקשת להתחשב במס הרעיוני העתידי בזמן אמת (גישת החלוקה במקור). כפי שהסברנו לעיל, ברמה המהותית גישה זו היא ההולמת ביותר את ההיגיון והמנגנונים שבדיני איזון המשאבים וחלוקת העזבון. מכירה רעיונית כזו הייתה מובילה לתוצאות מס ולהקטנת השווי העומד לחלוקה בפני בני הזוג או היורשים. העובדה שבפועל בני הזוג או היורשים, בהחלטה מוסכמת או כפי שקורה במקרים רבות בהכרעה שיפוטית, מעדיפים מנגנון לפיו הבעלים הרשום ימשיך להחזיק בחברה בעוד בן הזוג יקבל את שוויה אינה משנה את המהות והיא ניסיון לסימולציה של תוצאת מכירה של החברה בנתוניה הקיימים. ודוק, כל שיטת הערכת שווי מבקשת לדמות מכירה היפותטית של החברה או הנכס בזמן הנתון וזאת ללא קשר להעדפות של הבעלים או הקונה הספציפי. מדוע אם כן בהקשרים אחרים שעליהם מבוססת הערכת שווי, המשמשת ביום יום את בתי המשפט בעת איזון המשאבים ובחלוקת העזבון, אנו נכונים להשתמש בהערכות המדמות מכירה ביום האיזון, ללא קשר לסיכויי התממשות מכירה כזו בפועל; אולם כאשר מדובר בהיבט המס הסיכוי שמכירה כזו לא תתרחש מוביל אותנו להתעלם ממשמעותו הכלכלית? יתרה מכך, גם אם נכס לא יימכר בסופו של דבר בכל היערכות כלכלית של הבעלים, יש להביא בחשבון שהנזלתו צריכה להתחשב גם ברכיב המס. במובן זה רכיב המס מהווה חלק מתכונות הנכס גם אם לא נמכר בפועל. לנוכח המקובץ, אנו סבורים שעצם החשש שהנכס לא יימכר בסופו של דבר או שהוא יימכר לאחר זמן רב, אינה שוללת את הצורך להתחשב בחוב המס הגלום בו. עם זאת, אף לשיטתנו אין להתכחש לכך שחלוקה במונחי נטו על פי תוצאותיה של מכירה היפותטית ביום האיזון, או ביום חלוקת העזבון לפי העניין מובילה לכך שצד משלם את המס הרעיוני כבר בעת החלוקה, בעוד הבעלים הרשום במקרה של איזון משאבים, ומקבל הנכס במקרה של ירושה, ייהנה מדחיית מס עד לתקופת המכירה בפועל. זהו מצב לא ראוי הפוגע בשוויון. לכן , בהתאם, יש להותיר שיקול דעת ובמקרים המתאימים להתאים את ההפחתה ברוטו בשווי המס המשוער בהתאם לסיכויי התממשותו ועיתויו הצפוי. מדובר בשיקולי צדק והוגנות סבירים ויש להורות למעריך שווי להעריך במקביל גם את שווי חוב המס העתידי הצפוי, תוך שהוא מביא בחשבון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה. ראוי לאפיין את סוג הנכס/עסק/חברה במטרה לקבל החלטה בדבר ההתייחסות למס הרעיוני. בין השאר, יש לשקול את מהות הנכס, חשיבותו לבעליו, שוק רוכשים פוטנציאלי, מצב השוק, אפשרויות לתכנוני מס אישיים וכיו"ב. נרצה להוסיף שני חריגים למסקנתנו העקרונית לפיה ככלל רצויה התחשבות ברכיב המס העתידי כבר בשלב האיזון תוך הבאה בחשבון של הנתונים לעיל. ראשית, במצבים דוגמת פרשת חברת הארנק, העוסקים למעשה ברווחים צבורים בחברת ארנק אין סיבה לאפשר 56 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==