לשיטת השניים, אפשרויות הבחירה מתרחבות, אך בו זמנית התשובות לשאלות "מה נכון לעשות", נעשות מעורפלות יותר. כשאני מצטטת את הדילמה הזו, אני נזכרת תמיד בקריקטורה של הבן (העשיר), ששואל את אביו: "אבא, אפשר להתעשר מלשאול את עצמך שאלות פילוסופיות?". האב, שעבד קשה כל חייו משיב לו בנחרצות: "בהחלט לא!". "אז איך זה שברגע שאתה נעשה עשיר, אתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות פילוסופיות?", שואל הבן. במילים אחרות, כאשר האמצעים מוגבלים, לא עולות שאלות לגבי מה עושים בכסף. אבל כאשר האמצעים מתרחבים, שאלות כמו האם אני רוצה לסייע לנזקקים, להעלות את רמת החיים שלי, להשפיע על מהלכים אלו או אחרים, נעשות רלוונטיות. התשובות, מטבען, אינן ברורות מאליהן ואצל השואלים מתעוררות דילמות קיומיות. דילמה נוספת יסודה במסרים חיוביים שאנשים קיבלו בילדות: "חסוך והוצא כסף באופן אחראי", לעומת מסרים שליליים על כסף, שהצטברו כאשר הכסף היה בנמצא. כל מי שגדל בצמצום, שמע כנראה מהוריו ומסביבתו מסרים מסוג "הוצא כסף באופן אחראי". זהו מסר חיובי לגבי כסף. אולם, כאשר אנשים צוברים הון, הם נעשים ערים למסרים השליליים סביבם, הקשורים לכסף שברשותם: "כסף גנוב", "בזבוז כסף על רמת חיים", "פינוק", ועוד. אם כן, כיצד ניתן ליישב את הסתירה שבין הכמיהה לכסף בילדות, לבין הסלידה ממנו כאשר הוא ישנו? זו דילמה קשה למדי. ונחתום בדילמה נוספת, קשה לא פחות – כיצד על הורים להעביר ערכים חיוביים ומוטיבציה לעבודה, אצל ילדים הגדלים בצל העושר? מחד גיסא, הורים שעמלו קשות על מנת להשיג את עושרם, ניחנים למשל ברצון למנוע מילדיהם האהובים את הקושי, את הכאב ואת הסבל שהיו מנת חלקם, בעת יצירת העושר. מאידך גיסא, הם רוצים להעביר להם מסרים של "עבודה קשה", חריצות ומיצוי עצמי. אם כך, איך משלבים את אלה עם אלה? כאן המקום אפוא לעמוד על הדילמות שמנו יפה וגרובמן בעניין ילידי מדינת העושר – המושג שבאמצעותו ממשיגים השניים את אלה שנולדים אל תוך העושר. הראשונה ודומה כי היסודית בדילמות הללו, נוגעת לפיתוח זהות עצמית בקרב אנשים עשירים – כיצד לפתח זהות עצמית חזקה מספיק שתהיה מופרדת מהעושר, ועם זאת מסוגלת להכיל את הכוח הטמון בעושר? 83 2026 ינואר 4 עסק משפחתי גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==