פסק דין מנחה בשאלה חשובה במשפט מינהלי: מהן הנסיבות בהן רשאית רשות מנהלית להתמהמה בקבלת החלטה בקשר לבקשה המונחת בפניה.
משרדנו ייצג את אורות עמוס בעתירה לבג”צ נגד רשות החשמל. אורות עמוס היא חברה פרטית שהייתה מעוניינת להפעיל מתקן לייצור חשמל מאנרגיה סולארית. על פי הרגולציה הקיימת, החשמל המיוצר במתקנים פרטיים נמכר לחברת החשמל בתעריפים שנקבעים על ידי רשות החשמל ומעודכנים על ידה מעת לעת.
בחודש אוגוסט 2015, לאחר שעמדה בכל המטלות, הגישה אורות עמוס לרשות החשמל בקשה לקבלת אישור ביחס לתעריף שישולם לה עבור החשמל שיימכר על ידה. באותה עת עמד גובה התעריף בהתאם לנוסחה לקביעת התעריף על 44 אג’ לכל קוט”ש חשמל.
בתחילת שנת 2016, הודיעה רשות החשמל לעותרת שבעקבות ירידת מחירים בשוק האנרגיה המתחדשת, עליה להידרש ולבחון את הדברים בטרם יינתן לעותרת אישור תעריפי. אלא שבעקבות שינויים מבניים שנעשו ברשות החשמל באותה עת, אשר כללה את החלפתם של יו”ר הרשות וחבריה, לא ניתן היה לגישת הרשות לשנות את נוסחת חישוב התעריף. וכך, הדיון בעניינה של אורות עמוס נדחה לחודש אוגוסט 2016, שנה לאחר הגשת הבקשה, והתעריף הופחת בצורה דרמטית לכ-29 אג’ לקוט”ש.
בית המשפט העליון קבע, כי רשות החשמל פעלה שלא כדין וכי נפל פגם ממשי בהתנהלותה. בית המשפט מצא, כי רשות החשמל פעלה בחוסר הגינות כלפי החברה אשר במשך שנה תמימה נותרה “תלויה באוויר” וב”עמדת המתנה”, ללא החלטה מסודרת של רשות החשמל, ללא אינדיקציה על תעריף צפוי, וללא תאריך יעד למתן החלטה.
לפיכך נקבע, כי העותרת זכאית לתעריף המקורי הגבוה (המשקף לה תוספת של כ- 11-8 מיליון ש”ח).
