בעדכון לקוחות זה נסקור בפניכם את עיקרי החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט חאלד כבוב) בעניין ברוט[1] שניתן לאחרונה, ועניינו בבקשה לאישור תביעה כנגזרת שהוגשה על ידי מר אמיר ברוט כנגד חברת השקעות דיסקונט בע”מ (להלן: “בקשת האישור” ו-“דסק”ש“, בהתאמה), חברת דולפין אי.אל השקעות בע”מ ונושאי המשרה בדסק”ש.
השאלה המרכזית שעמדה ביסוד פסק הדין היא האם החלטת דירקטוריון דסק”ש לאשר חלוקת דיבידנד בסך של 100 מיליון ש”ח, כאשר בזמן החלטת החלוקה ניצבו בפני חברי הדירקטוריון נתונים לפיהם בדו”ח הרבעוני הקרוב שטרם פורסם צפוי להירשם לחברה הפסד בסך של 155 מיליון ש”ח – עולה כדי חלוקה אסורה משום שהיא איננה עומדת במבחן הרווח?
בסיום הסקירה שתובא להלן, נציין מספר דגשים העולים מפסק הדין.
תמצית העובדות:
בחודש נובמבר 2018 פרסמה דסק”ש את דו”חותיה הכספיים לרבעון השלישי לשנת 2018, מהם עלה כי יתרת הרווחים הראויים לחלוקה נכון למועד הפרסום עמדה על 848 מיליון ש”ח, וזאת בחישוב הרווחים על בסיס שמונת הדו”חות הרבעוניים האחרונים אותם פרסמה דסק”ש בין הרבעון הרביעי לשנת 2016 ועד לרבעון השלישי לשנת 2018.
בחודש ינואר 2019 התקבלה על ידי ועדת הביקורת של דירקטוריון דסק”ש החלטה לבצע חלוקה בסך של 100 מיליון ש”ח, בהסתמך על הדו”חות האמורים לעיל (להלן: “החלטת החלוקה“).
הצדדים להליך המשפטי לא היו חלוקים באשר לכך שלפני החלטת החלוקה בחנו הדירקטורים, בין היתר, את דו”חותיה הכספיים של דסק”ש, וכן בחנו תחזיות והערכות לעניין מצבה הפיננסי ברבעוניים העתידיים. במסגרת זו, הוצגו נתונים לפיהם בדו”ח הרבעוני של הרבעון הרביעי לשנת 2018 שטרם פורסם (ועתיד היה להתפרסם כחודשיים לאחר החלטת החלוקה), צפוי להירשם הפסד של כ-155 מיליון ש”ח; הוצגו תחזיות הרווח לרבעונים הבאים, לרבות חישוב הרווח העתידי בהם לצורך מבחן הרווח; והוצגו נתונים לפיהם במהלך שנת 2019 צפויים רווחים בסך הגבוה מההפסד הצפוי ברבעון הרביעי של שנת 2018.
בהקשר זה יצוין, כי בין הצדדים לא הייתה כל מחלוקת ביחס לכך שהחלטת החלוקה עמדה במבחן יכולת הפירעון כמובנו בסעיף 302 לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות“).
לעדכון המלא ראו כאן
[1] ת”א 16519-05-19 ברוט נ’ אירסה אי אל בע”מ ואח’ (מיום 12.1.2021)
