משרדנו ייצג בהליך תקדימי בו נקבע כי ועדות ערר מוסמכות לאשר הסכמי פשרה בענייני היטל השבחה
הסוגיה המשפטית הייתה שנויה במחלוקת בין וועדות הערר השונות במחוזות השונים. זו הפעם הראשונה בה ניתנה הלכה מנחה בסוגיה. פסק הדין התקדימי צפוי לשחרר את אחד החסמים המהווה צוואר בקבוק בשוק הנדל”ן, שכן מעתה ניתן יהיה להגיע לפתרון מהיר ומוסכם של היטל ההשבחה, וכתוצאה מכך ניתן יהיה לזרז את העברת הזכויות במקרקעין ולהוציא היתרי בניה.
במשך כעשור שררה מחלוקת עזה בין ועדות הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה במחוזות השונים, ביחס לשאלת סמכותן ושיקול דעתן לאשר הסכמי פשרה בעניין היטל השבחה בין הנישומים לרשויות. המחלוקת בוועדות נוצרה בעקבות תיקון מספר 84 לחוק התכנון והבנייה שנכנס לתוקפו בשנת 2008. עד התיקון, הנישום והרשות המקומית היו רשאים להגיע להסכמה על הפחתת השומה שערכה הוועדה המקומית. במסגרת תיקון 84, המחוקק אסר על הצדדים להגיע לשומה מוסכמת כדי למנוע לחצים פסולים על הרשות והגעה להסכמי פשרה ממניעים זרים.
בפסק הדין שניתן עתה, נדרשו חברות פרטיות שהחזיקו בזכויות בקרקע בשכונת רמות בירושלים, לשלם לעיריית ירושלים היטל השבחה בסכום של כ-7.75 מיליון ש”ח בעקבות תכנית משביחה. החברות הגישו ערעור על השומה, וטענו כי הן לא חייבות בהיטל השבחה מכיוון שזכויותיהן בקרקע הן מכוח הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, ולפיכך מעמדן בקרקע הוא של “בנות רשות” ולא של חוכרות לדורות. לאחר הגשת הערר הגיעו הצדדים לפשרה לפיה ישולם היטל של כ-2.25 מיליון ש”ח בלבד, והגישו לוועדת הערר בקשה לאשר את הסכם פשרה ביניהן.
למרות שוועדת הערר התרשמה שהצדדים הגיעו להסכמות בתום לב, היא דחתה את בקשתם לאשר את הסכם הפשרה, וקבעה כי היא אינה מוסמכת לאשר את הסכם הפשרה כיוון שהוא מבוסס על הערכת “סיכוי-סיכון” משפטי. ועדת הערר סברה שאישור פשרות מסוג זה יחזיר בדלת האחורית את מוסד “השומה המוסכמת” שבוטל בתיקון 84.
באמצעות משרדנו, ערערו החברות, בערעור ראשון מסוגו, לבית המשפט המחוזי בירושלים. בשל הסוגיה העקרונית שהועלתה בערעור, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך. היועץ המשפטי קיבל את עמדת המערערות וסבר שוועדת הערר מוסמכת לאשר הסכמי פשרה, לרבות הסכמים המבוססים על שיקולי “סיכוי-סיכון”.
השופט ד”ר יגאל מרזל קיבל את הערעור וקבע שוועדת הערר מוסמכת לאשר הסכמי פשרה, כולל הסכמי פשרה המבוססים על שיקולי “סיכון-סיכוי”. השופט מרזל הסביר כי כל פשרה במהותה מבוססת על בחינת הסיכויים והסיכונים של הצדדים. בית המשפט גם הדגיש את הרצון הכללי לעודד פשרות בהליכים משפטיים בשל היתרונות השונים של מוסד הפשרה, כגון חסכון בהוצאות לצדדים, חסכון בזמן שיפוטי, מניעת התדיינויות נוספות, ופתרון לסכסוך שהצדדים רואים בו כפתרון הוגן.
בעיתונות: ראו כאן
Search by
Clear Search