ייצוג חברת מקורות בעתירה לבג"ץ נגד תיקון 27 לחוק המים

טרם תיקון 27 לחוק המים, שררה הפליה חמורה בעלויות המים בין צרכני המגזר החקלאי. חקלאים שרכשו את המים ממקורות נשאו בעלויות התפלת המים, ואילו החקלאים שבאזורם קיימים מי תהום והם מפיקים מים מאותם קידוחים שלמו רק עבור הפקת המים מהקידוחים. מאחר שעלות התפלת מים יקרה משמעותית מעלות הפקת מים ממי תהום, נוצרו פערים משמעותיים בין העלות שמשלמים עבור המים חקלאים בישובים השונים.
תיקון 27, ביטל את היטלי ההפקה וקבע שבמקום זאת, כלל העלויות של משק המים יתחלקו באופן שווה בין צרכני המים השונים בלי קשר למקור המים שלהם, כאשר מפיקי המים הפרטיים ישלמו למקורות את ההפרש בין עלויות בפועל שהיו להם להפקת המים לעלויות ממוצעות שיש במשק המים.
במסגרת הדיון בעתירה, נטען על-ידי מקורות, בין היתר, כי התשלום בגין שירותי המים מוגדר כ”מחיר” ולא כ”תשלום חובה” או “מס” כטענת העותרים. עוד נטען כי מקורות אינה מתחרה של איש ותפקידה במסגרת התיקון בכובעה כ”רשות המים הארצית” הוא לשמש אך כמסלקה של כל ענף משק המים בארץ, שתאפשר את חלוקת כלל עלויות משק המים בין כלל צרכני המים בישראל, וכן, כי דמי המים הללו ישמשו כמקור לכיסוי עלויות המים וכתוצאה מכך יאפשרו הפחתת התעריפים לחקלאי הדרום.
בסופו של דיון שנידון בפני הרכב (כב’ השופטת ברק-ארז, כב’ השופטת ברון וכב’ השופטת וילנר) ובעקבות הטענות שהועלו במסגרתו, הומלץ לעותרים למחוק את העתירה. העותרים קיבלו המלצה זו, והעתירה נמחקה ללא צו להוצאות.