ביום 28.2.2025 יצוין חג הרמדאן. לאור זאת נבקש להזכיר את העקרונות המנחים בכל הנוגע לתשלום דמי חג עבור עובדים שאינם יהודים.
סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש”ח-1948 קובע כי ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל הינם: שבת, שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות. בנוסף נקבע, כי למי שאינו יהודי עומדת הזכות לקיים ימי מנוחה בהתאם לחגי עדתו ובהתאם להחלטה שתפורסם ברשומות.
ואכן, מדינת ישראל פרסמה הודעה רשמית בה מפורטים חגי המוסלמים, הדרוזים והנוצרים – הודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים.
בהתאם לאמור לעיל, הכלל הוא כי עובדים שאינם יהודים רשאים להודיע למעסיקיהם מראש האם הם בוחרים לנצל ימי חג במועדים החלים על עובדים יהודים או במועדים בהם חלים חגיהם. בהתאם לבחירה זו ישולמו לעובדים דמי חג.
ככל שעובד שאינו יהודי בחר לנצל ימי חג במועדי ישראל, הוא יהיה זכאי לתשלום כיתר העובדים היהודים במקום העבודה במהלך היעדרותו מן העבודה (בין אם באמצעות תשלום שכר גלובלי “רגיל” ללא ניכוי מהשכר ובין אם בתשלום פרטני עבור ימי ההיעדרות, ככל שמדובר בעובד שעתי או יומי). עובד כזה יוכל להיעדר מן העבודה בימים בהם הוא חוגג חגים לפי עדתו, תוך ניצול ימי חופשה.
ככל שעובד שאינו יהודי בחר לנצל את ימי החג לפי עדתו, הוא יהיה זכאי לתשלום עבור היעדרותו בימים אלו. אם מקום העבודה סגור ואינו פועל בימים בהם חלים חגי ישראל, עובד כזה לא יהיה זכאי לקבל תשלום עבור היעדרותו ממקום העבודה בחגי ישראל (שכן יהיה מדובר עבורו בכפל תשלום).
ככל שעובד שאינו יהודי בחר לנצל את ימי החג לפי עדתו ונאלץ להגיע למקום העבודה במהלך חגים אלו, הוא ייראה כמי שעבד בחג ולכן יהיה זכאי לתוספת בשיעור של 50% לשכרו.
